שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן קכ״א (י״א)

והנה ש"ב הגאון במקור החיים סי' תל"ז כתב בס"ק ג' שחידש בחו"מ סי' ר"ס דחצר אינו קונה לשופר שלא מדעתו ומדעתו קנה ומטעם דהנימוק"י כתב במשנה דהיו רצין דחצר קונה במציאה הוא מטעם יד ולפ"ז הוה כקונה ידו של בעה"ב ובשוכר פועל דהוה כקונה ידו המציאה לעצמו כיון דלאו להכי אגריה וע"ש שהאריך ונפלאתי פה קדוש יאמר כן ולדבריו דהוה כקונה ידו של הפועל א"כ יהיה מקרי שכירות בבעלים וזה אי אפשר וגם הא שכירות אינו כמכר רק דהנאת פירות קונה כמ"ש הריב"ש והנימוק"י הובא בש"ך סי' שי"ב וגם לא ידעתי למה הביא מהנימוק"י מה שמפורש בש"ס ב"מ דף י"ב דבמציאה דהוא זכות הוא משום יד אבל ביאור הדברים דהוא כמו יד אריכא ולכך לא בעינן עומד ע"ג כמו כל דבר שאדם אוחז בידו והוא מניחו בחצר המשתמרת וכמ"ש הנימוק"י שם בשם הרנב"ר והיינו דהוה כידו של השוכר ולא כידו של המשכיר נקנה לו והרי ידו קונה לו שלא מדעתו ועיין ש"ך סי' רס"ח ומ"ש שם בגליון ועכ"פ אין מקום לדברי המק"ח. והנה אגב אומר דהקשה אותי המופלג מו"ה יוסף שורשטיין נ"י איך שייך בחצר משום שליחות הא אינו בר דעת והרי ממעט קטן מטעם שאינו איש מכ"ש חצר והשבתי דדוקא במי ששייך דעת ממעט קטן שאין לו דעת אבל חצר לא שייך ענין דעת וז"ב ופשוט ודברי המק"ח תמוהים אמנם בישוב קושיתו שם במ"ש הוא שם דהשוכר יבטל החמץ דמסתמא הפקירו המשכיר כשיצא משם וע"ז הקשה במק"ח דבש"ס אמרו דעל המשכיר לבדוק דחמירא דידיה הוא משמע דהוא של המשכיר ולא של השוכר נראה דבאמת הרא"ש כתב דיש לבער החמץ בעוד שלא נאסר כדי שיקיים מצות ביעור בשלו ע"ש וכן קי"ל ולפ"ז להס"ד דעל המשכיר לבדוק א"כ בודאי לא מבטל דהרי כל שצריך לבדוק הוא רוצה לקיים המצוה בשלו ולכך לא מפקיר אבל לפי מה דקיי"ל דהשוכר בודק א"כ בודאי המשכיר מפקיר החמץ וז"ב ודו"ק. עוד אמרתי ע"ד הפלפול דהנה אם נימא דעל פחות מזית אינו עובר כדעת הפוסקים שס"ל כן ועיין מג"א סי' תמ"ב וא"כ יש לומר דחמירא דיליה הוא דשמא לא ימצא רק פחות משיעור ונמצא דזה אינו עובר על בל יראה ולא רצה לבטל פחות משיעור וא"כ זה השוכר צריך לבדוק ולבטל דבזה שייך החשש שמא ימצא ויאכל אבל באמת אם יהיה כשיעור שוב מבטל המשכיר דעל זית המשכיר עובר ודו"ק היטב אך אף אם נימא דעל חצי שיעור עובר בבל יראה נראה לפענ"ד דכאן כיון שזה שכרו שוב לא שייך שיעבור על חצי שיעור דלא שייך חזי לאצטרופי דאף אם ימצא אח"כ עוד חמץ של השוכר לא יצטרף לשיעור ששם כיון דכעת אינו ברשותו של המשכיר עוד דהשוכר שכרו ונמצא המשכיר אינו עובר והרי התוס' כתבו דלא אמרינן הואיל דא"כ נימא הואיל בחמצו של נכרי אי בעי קני ליה וכיוצא בזה כתבתי בספרי י"ש בשם זקני הרב הגדול מו"ה יצחק נ"ז ז"ל והיום כ"ג שבט הוא יא"צ שלו דלכך אינו עובר בבל יראה בחצי שיעור דאטו יהיה מקרי שלו והרי חמץ אינו ברשותו ונמצא כל כמה דאין לו השיעור שלם אינו עובר ודפח"ח וה"ה כאן דלא שייך חזי לאצטרופי דכעת אין החצר של המשכיר רק של השוכר ודו"ק היטב: