שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ג׳ סימן ק״ה (י״א)

והנה מדברי הרשב"ם למדתי דבר חדש בישוב קושיא של הנימוק"י דהנה הרשב"ם כתב באותו משנה משלמין לו את הכל וז"ל כפי דמי קרקע שהי' רוצים להפסידו יגבה מהן כדכתיב כאשר זמם ולא כאשר עשה לבד קרקע שלו שיטול מן המחזיק והוא סתום וחתים וכבר כתבתי בזה ואיני יודע מקומו כעת. אבל לפענ"ד נראה כעת דבר חדש דהנה לכאורה בהוזמו על הקרקע וממילא מוחזר לו הקרקע א"כ אינו מהראוי שישלמו המזימין רק דמי הפירות שהפסיד אבל באמת הם צריכים לשלם כל הקרקע בשויה מלבד מה שמוחזר לו הקרקע דממילא הוא שלו ולפ"ז לא מקרי כאשר עשה דהא באמת הן משלמין מלבד קרקע המוחזר דמי קרקע כפי שוויה וזה לא הוה כאשר עשה דניהו שהן החזיקו בקרקע ותיכף נגמר הדבר אבל זה שייך בעידי שובר וכדומה דפטרי אותו מלשלם ואח"כ כשהוזמו משלמין לו מה שהפסידו אותו אבל הלוה אינו משלם כלום א"כ הוה כאשר עשה אבל כאן הן משלמין דמי קרקע והקרקע בעצמו מוחזר לבעלים א"כ ע"ז לא שייך לפטור מכאשר עשה כנלפענ"ד דבר חדש. ובזה יש ליישב קושית המלמ"ל פרק כ"א מעדות ה"ד דלמה משלמין דמי עבד הא העבד הו"ל תפוס בעצמו. ולפמ"ש אתי שפיר דהא העבד בעצמו מוחזר לבעלים והעדים מוכרחים לשלם גם דמי עבד זה לא מקרי כאשר עשה דהם לא עשו זאת רק שהפסידו לו העבד דהעבד תפוס בעצמו והם משלמין מלבד העבד שמוחזר גם דמי עבד וז"ב לפענ"ד ובאמת אם נימא דמחוסר גט שחרור שוב לא מקרי תפוס בעצמו וצ"ע ומצאתי בתומים סי' ל"ח שהרגיש בזה דמחוסר גט שחרור אבל מה שכתבתי למעלה יש לעיין דהוא דבר חדש וצריך סעד לתמכו ועיין בנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז שמביא גם כן דברי הנימוק"י אלו ולפמ"ש אתי שפיר כל קושיותיו: