שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט׳ (ח׳)

והנה הלא מראש הקשיתי על הרש"ל והט"ז וכעת שנתרח"י ליל הו"ר אמרתי לרשום מה שנתחדש לי והנה בהא דאמרו בסוכה דף מ"א סוכת שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר סוכתו אבל מוריד את הכלים מן המנחה ולמעלה ופירש"י דלכך לא יתיר את סוכתו משום דאי איקלע ליה סעודה אכיל לה בגוה הרי דאף מן המנחה ולמעלה ראוי ומותר לאכול בסוכה ומבואר דלא כהרש"ל. הן אמת דלפי זה יקשה דאם כן לפי מה דקיי"ל דאם אכל וקידש עליו היום פורס מפה ומקדש ואם כן לפמ"ש המרדכי דלכך בשמיני מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן משום דבאכילה יש היכר מה דלא מברך. ולפ"ז כאן שכבר אכל ואין צריך לברך שוב שייך בל תוסיף. הן אמת דגוף דברי המרדכי יש חשש בל תוסיף לכאורה כיון שעושה מחמת ספק שביעי לא שייך בל תוסיף כמ"ש המג"א סי' ל"א דלכך מותר להניח תפילין בחוה"מ ולא שייך בל תוסיף עמ"ש שם על הגליון מכאן וכ"כ עושה מחמת ספק וצריך לומר דכאן שאני כיון דבאמת הוא שמיני והרי אם יעשה מלאכה ילקה וכל שאוכל בסוכה הרי הוא מוסיף דהרי הוא ודאי שמיני לכל דבר לכך הוא צריך היכר שלא לברך. אמנם נראה דזה דוקא אם אכל בסוכה כל השבעה ימים ואח"כ כשאוכל בשמיני שייך בל תוסיף והיינו שמוסיף על הימים שהתורה אמרה שבעה ימים והוא מוסיף עוד יום אחד אבל כל שלא אכל שלא היה במקום סוכה ובא לסוכה בשמיני שוב לא שייך בל תוסיף דעכ"פ רוצה לקיים מצות סוכה מספק והרי ר"א ס"ל בסוכה דף כ"ז דמי שלא אכל ליל יו"ט ראשון ישלים ליל יום טוב אחרון רק שחכמים ס"ל שהוא מעוות לא יוכל לתקן וזה דוקא שם שהוא יכול לישב ולא ישב. אבל במקום שהיה פטור מסוכה ובא בשמיני לסוכה ורוצה לקיים מצות סוכה פשיט' דלא שייך בל תוסיף. ובזה אני אומר מה דאמרו בסוכה דף מ"ז ללישנ' בתרא נקוט דר"י בידך דר"י בריה דר"ש לבר מסוכה הוה יתיב והקשה הנו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' מ' דהרי כל הנהו רבנן יתבי בסוכה. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דאותן רבנן מאפר קאתו ולא ישבו בסוכה כל החג שוב לא שייך בל תוסיף ודו"ק: