שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט׳ (ב׳)

והנה על דברי הרש"ל הקשיתי למעלה מדברי הש"ס והגידו לי שבספר חמד משה הקשה כן אמנם באמת על דברי הרש"ל יש ליישב דמשכחת לה שישב כל היום בסוכה ולא צריך לברוכי או דאזיל הש"ס כמאן דס"ל דלא מפסקי לילות מימים ואין צריך לברוכי לישב בסוכה. אמנם על דברי הט"ז קשה יותר שהוא כתב שכל יום השמיני חלף ועבר מצות סוכה כל שקבל עליו קדושת שמיני אם כן כל שהוא ביהש"מ א"צ לברוכי לישב בסוכה כלל ואיך שייך מיגו דאתקצאי. אמנם גם דברי הרש"ל תמוהין דבאמת עכ"פ מוקצה לא שייך בזה דהא באמת אסור לישב בסוכה. אמנם נראה דהנה בהא דאמרו בדף מ"ז לל"ב דלמ"ד שמיני לזה ולזה מיתב נמי לא יתבי נתקשה הריטב"א בחידושיו דהא הוי ספיקא דאוריי' דשמיני ספק שביעי הוה דאוריי' ולמה לא צריך לישב בסוכה מספק ומ"ש הריטב"א בזה דדוקא בעת שלא היו בקיאין בקביעא דירחא הוא דהיה ספק דאוריית' אבל לדידן דבקיאין בקביעא דירחא לא הוה ספק שביעי כלל רק משום שמנהג אבותינו היא ודלמא גזרו שמד ע"כ תקנו יו"ט שני ואם כן אינו רק גזירה דרבנן אם כן הוה רק ספק דרבנן ע"ש וכן נראה מהר"ן שכתב גם כן דאינו ספק תורה וכוונתו גם כן כמ"ש הריטב"א אבל אני תמה מאד שהרי הרמב"ם ביאר בהלכות קידוש החדש פ"ה דהחשבון שאנו מחשבין היא מסוף חכמי הגמר' ועד ימי אביי ורבא על קביעת א"י היו סומכין ע"ש בהלכה ג' ובה"ד שם ביאר דבזמן שסמכו על קביעת ב"ד והיו קובעין על הראיה היו שאר מקומות שאין שלוחי תשרי מגיעין אליהם היו עושין שני ימים מספק אבל בזמן הזה שסומכין על חשבון היה מה"ד שלא יעשו רק יום אחד יו"ט רק תק"ח היה שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם ולפ"ז בימי הגמרא בימי רב יוסף ומכ"ש בהקודמים לו היו מקדשין על פי הראיה והיה יו"ט שני מספק ואם כן היה ספק דאוריית' ולמה לא מיתב יתבינן ולא עוד אלא שההפוך מבואר דר"י בריה דר"ש בר שילת לבר מסוכה הוה יתיב ולדידן קי"ל דמיתב יתבינן. ולפמ"ש אדרבא איפכא מסתברא דבימי חכמי הש"ס הי' צריכין לישב מספק ולדידן לא ניתיב בסוכה עכ"פ דברי הריטב"א ברורים. ובזה אמרתי מ"ש המרדכי וכן הוקבע בש"ע סי' תרס"ח בהא דקי"ל מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן דהטעם דלא מברכין דיש היכר על ידי שאין מברכין ולכך אינם עוברים על ב"ת ולכך אין ישינים בסוכה דבשינה לא הוה היכר והדבר תמוה לפענ"ד דאם כן מאי טעמא דמ"ד דגם ברוכי מברכין לל"ק בדף מ"ז שם ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' מ"ם הבין דאותן מ"ד לא חשו לב"ת כלל והיא תימה דלמה לא חשו לב"ת וגם הקשה בנו"ב שם דאם כן גם לישן בסוכה היו צריכין וא"כ מאי פריך שם ודלמא רבנן ס"ל כמ"ד דאם בירך יום ראשון א"צ לברך וקשה למה לא היו ישינים בסוכה ע"ש אבל לפענ"ד נראה דהדבר נכון דהנה באמת לכאורה לא שייך ב"ת כמ"ש הסמ"ק והמ"א סי' ל"א דכל שעושין מספק לא שייך ב"ת וכתבתי על הגליון דכן הוא בתוס' ר"ה דף כ"ח ד"ה ומנא תימרא ובתוס' ישינים ביומא דף נ"ז ד"ה ת"ל אך זה דוקא כשלא היו בקיאין בקביעא דירחא אבל לדידן דבקיאין בקביעא דירחא ואינו ספק כלל רק מנהג בעלמא שייך ב"ת לזה הוצרך המרדכי לחדש דלדידן יש היכר במה דלא מברך אבל בימי חכמי הש"ס לא שייך כלל ענין ב"ת ודו"ק. ועכ"פ יקשה קושית הריטב"א לל"ב דאף מיתב לא יתבינן וקשה מ"ט ואדרבא בזמן הש"ס דהיה ספק דאוריית' דלא בקיאין בקביעא דירחא היה מותר לישב ולא שייך ב"ת כלל ואם כן יקשה למה לא ישבו אמנם נראה דלפמ"ש הרש"ל דכל דיושב ואינו מברך לישב בסוכה הוה עון גדול יותר מאם לא ישב כלל וכוונתו דבאמת בשב ואל תעשה יש כח ביד חז"ל לעקור אבל לישב ולא לברך זה ודאי לא מסתבר ולפ"ז לכך ס"ל דלא יתבינן דבאמת הוה ספק דאוריית' והיה צריך לברך מספק וכיון שאם יברך לישב בסוכה ומקדש של שמיני הוה סתירה גמורה כמ"ש הרי"ף דלכך ברוכי לא מברכינן וכ"כ הרש"ל שם ואם כן יהיה זלזול גדול לכך תקנו שלא יברך כלל וזה טוב יותר דיש כח ביד חז"ל לעקור משום זלזול בקדושת שמיני וגם הוה סתירה ביחד כמ"ש הרש"ל לכך ס"ל שלא ישב כלל וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הנו"ב שם שהקשה בהא דאמרו ללישנ' בתרא נקוט דר"י בידך דר"י בר שילת לבר מסוכה הוי יתיב ותמה בנו"ב מה רבותא דר"י בריה דר"ש ב"ש טפי מר"ה בר ביזנא וכל גדולי הדור דהוו יתבי בשמיני ספק שביעי רק דלא מברכי ולמה יהי' עושין כר"י והרי כל גדולי הדור לא פסקו כן. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל הטעם דלא יתבי בסוכה אף דהוה ספק תורה היא משום דהוה סתירה דהרי מקדשין בשמיני ולפי"ז זהו בלילה דהוה סתירה גלויה אבל בקידוש היום אין כאן שום סתירה אף שיברך ולכך שם דמיירי שבאו ביום ולכך שפיר הוה יתבין ולא היה סתירה ובלא"ה כיון דהם לא ברכו אם כן לא היה שום סתירה ושפיר יתבי אבל ר"ש ס"ל דהוה עון אז ישבו ולא ברכו ואם כן כל שיצטרכו לברך שוב הוה סתירה גלויה וז"ב. ומ"ש הגאון מוהראו"ו ז"ל ראיה מהרשב"א וריטב"א לפמ"ש אין ראיה דהם אזלו בשיטתייהו דאף בספק עוברים על ב"ת אבל לדידן דקי"ל כתוס' הוצרך המרדכי לחדש דע"י ברכה איכא היכר. ובזה מיושב היטב דברי הרש"ל דלכך בזה"ז כיון שבקיאין בקביעא דירחא ואינו רק מנהג שפיר אסור לישב בסוכה דהוה סתירה אבל בימי חכמי הש"ס דהוה ספק אם כן בעוד יום היה ספק ספיקא ספק שמא עוד יום הוא והוה שביעי וחייב בודאי בסוכה ואת"ל שמא לילה שמא היא שביעי דלא בקיאין בקביעא דירחא ואם כן פשיטא דלא חשו לזלזול וסתירה כל דהוה ספק ספיקא לחיוב סוכה ושפיר הוה מוקצה וז"ב. ובזה עכ"פ דברי הט"ז נדחים דעכ"פ אי אפשר לומר דחלף מצות סוכה דהרי באמת לענין סוכה הוה ספק ספיקא לחיוב ולענין שמיני אין כאן רק ספק אחד ואיך שייך שידחה מצות סוכה שהרי אף ביום השמיני הוה ספק שביעי ואולי גם הט"ז לא כתב רק לדידן אבל בימי הש"ס לא אמר כן ובאמת גם מצד הסברא כן דבשלמא בזמן הזה דאינו רק מכח מנהגא אם כן יש לומר דכל שקיבל עליו קדושת שמיני יותר עדיף וחלף מצות סוכה כיון דבאמת יום השמיני מוכן ועומד לחול אבל בזמן הש"ס איך יוכל לקבל קדושת שמיני מה שיום השמיני בעצמו הוא בספק שביעי וז"ב. ובחידושי אמרתי בישוב קושית הריטב"א דאיך לא ישבו בסוכה הא הוה ספק תורה דהנה באמת חיוב מצות סוכה היא בכביצה והנה הטור כתב בסי' תרל"ט דבלילה הראשונה חייב בכזית דכמו דחשוב לענין אכילת יו"ט ועיין שעה"מ שהאריך דסעודת יו"ט קובע ע"ש. ולפ"ז נראה לפענ"ד דאם אכלן כזית כזית באופן שלא יצטרפו בכדי א"פ שוב אינו עובר בשמיני ספק שביעי דבאמת עד כביצה מצי לאכול בלי סוכה וא"ל דסעודת יו"ט קובע דזה אינו דממנ"פ אם היא שמיני שוב א"צ סוכה וז"ב כשמש. ואם כן יש לומר דמאי דס"ל דלא יתבינן עושין כן ואין אוכלין בפ"א רק פחות פחות מכביצה ואם כן גם ר"ש דלבר מסוכה יתיב היה עושה כן. ובזה מיושב היטב קושית הנו"ב הנ"ל דלמה שביק דברי ר"ה בר ביזנא וכל גדולי הדור והכריע כר"י בריה דר"ש ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דהם אכלו בכביצה ויותר ולכך הוצרכו לישב בסוכה משא"כ ר"י בריה דר"ש ודו"ק היטב. והנה התוס' הקשו מלולב דלמה לא תיקנו ליטול בשמיני מספק והנה באמת גם לי היה קשה וישבתי דשאני לולב דאינו רק ספק דרבנן דבגבולין אינו רק ביום ראשון לבד ומצאתי בר"ן שכ"כ אבל אם נימא דבאיתחזיק איסורא גם בדרבנן אסור ואם כן אין מקום לתירוצו ועכו"פ בבית הספק שדייק מדברי הר"ן דלא ס"ל דבאיתחזיק איסורא בדרבנן אסור ולפ"ז הר"ן לשיטתו ודו"ק: