שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט׳

נשאלתי אם יש בידי להכריע במה שנחלקו רש"ל וט"ז סוף סימן תרס"ח אם יוכל לאכול בכניסת יום ש"ע עד הלילה. הנה אם אמנם מי אנכי להכריע בין הרים גדולים בכל זה אחרי שדפקת על דלתי בית המדרש לא אשיבך ריקם. הנה כל דברי הט"ז במחכ"ת יש להשיב על דבריו דמ"ש דאם כן היה אסור לכנוס באותה שעה ל"ק כלום דל"מ אם נימא דיכול לפטור עצמו אם בדעתו בפירוש שיפטור עצמו ועיין בסי' תרל"ט במג"א ס"ק י"ז פשיט' דלא קשה מידי אלא אף אם נימא דל"מ מ"מ כיון שאינו סותר עצמו שפיר יוכל לברך ומה בכך וע"כ לא כתב רש"ל רק באותו קידוש של ש"ע דאז סותר ברכת לישב בסוכה דאם שמיני אין כאן שביעי משא"כ בזה. ובזה נדחה גם כן מה שהקשה בכל יום עד יו"ט בערב שבת יהי' אסור באכילה עד הלילה דלא יוכל לומר יעלה ויבא דזה אינו דמה בכך הא יוכל לומר יעלה ויבא וגם רצה וכעין מ"ש בסי' קפ"ח סי"ו שם אין כאן סתירה דיוכל להיות שהוא יו"ט ושבת אבל כאן יש סתירה דאם שמיני אין שביעי ואם שביעי אין שמיני וכו'. ומה שכתב הט"ז דכיון דקיבל עליו קדושת ש"ע אם כן הוי כל קדושת ש"ע עליו ואין כאן מצות סוכה כלל. במחילת כבודו זה אינו רק לחומרא ולא לקולא ועיין בהגהת ד"מ ואני מוסיף עוד שהט"ז בעצמו סי' תרע"ג כתב בהדיא בס"ק ט' דלקולא לא הוי כן ע"ש ועיין בט"ז סי' רצ"א ס"ק ו' שחולק גם כן על רש"ל וגם שם דברי רש"ל נכונים וכמ"ש בגליון הט"ז שם בזה"ל עיין לקמן סי' תע"ב בט"ז ס"ק א' שכתב בשם אא"ז מהר"ל מפראג כרש"ל ועיין תוס' פסחים דף צ"ט ע"ב ד"ה עד שתחשך ודו"ק ועיין מג"א סי' רס"ז ועיין בהר"ן פרק ע"פ גבי שבת אינה קובעת עד שתחשך עכ"ל. וכעת מצאתי בפר"ח סי' תע"ב שהאריך גם כן בזה ע"ש עכ"פ דברי הט"ז אינם נכונים ובגוף דברי אא"ז הרש"ל קשה לי טובא דאיך יפרנס הא דאמרו בסוכה דף מ"ו ע"ב א"ל ר"פ לאביי לר"י מ"ש סוכה ומ"ש אתרוג א"ל סוכה דחזיא לבין השמשות דאי איתרמי ליה סעודתא בעי מיתב בגווה ומיכל בגווה איתקצאי לבין השמשות וכו' ולדברי רש"ל איך מצי אכיל בין השמשות הא סתרי אהדדי דפשיטא דבין השמשות צריך לברך לישב בסוכה. והנה בשגגה נשאר המקום חלק שהכותב בחוה"מ הניח חלק ואמרתי לבאר כעת דבמה שתמהתי על הרש"ל והט"ז נתיישב לי היטב הא דאמרו במשנה סוכה דף מ"ח סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו ופירש"י לא יתיר אגדים שלה לסותרה דהא כל היום חובתה לישן ולשנן ואי איקלע ליה סעודתא אכיל ליה בגוויה. ושאל אותי החריף מו"ה מרדכי מיזיש נ"י ולמה לו לרש"י טעם זה הא באמת אתקצאי ביום השביעי ואתקצאי לכולי יומא והש"ס לא אמר בדף מ"ו דאי איקלע ליה סעודה רק לענין זה דנימא דאתקצאי בין השמשות אתקצאי לכולי יומא דשמיני אבל בשביעי הרי איתקצאי לכל היום והיא הערה עצומה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אם נימא כשיטת רש"ל דאסור לאכול בסוכה בשביעי לעת ערב כשקידש היום של שמיני ואם כן שוב לא אתקצאי על כל היום דהרי לא היה דעתו ע"ז ולכך כתב רש"י דז"א דבאמת מחויב לאכול עד ערב בסוכה ואם כן שוב באמת אתקצאי על כל יום השביעי וגם אתקצאי אף על יום השמיני וזה ברור כשמש ומה מאוד שמחתי שראיתי ברמב"ם פ"ו מסוכה הי"א שכתב גמר מלאכול ביום השביעי בשחרית לא יתיר סוכתו וכו' ואם הוצרך לסעוד בשאר היום צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה. והראב"ד בהשגות כתב א"י מה זהו. והנה גם לפירוש הה"מ בדברי רבינו ובלח"מ האריך שם בפירוש כוונת הראב"ד. אכתי תימה על הרמב"ם מה השמיענו בזה. ולפמ"ש טובא קמ"ל דה"א דאסור לו לאכול מן המנחה ולמעלה בסוכה קמ"ל דחייב לאכול כל היום השביעי בסוכה אף שקדש יום השמיני וז"ב ופשוט: