שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (כ״ד)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה מקום אתי לחלק בין חזקה דאתיא מכח סברא דהוה עדיף מרוב וכמ"ש המהרי"ק שורש ע"ב ובזה אין ראיה מהירושלמי דפ' עשרה יוחסין דאיש ואשתו דהוה כעדים דשם הוה חזקה דאתיא מכח סברא דאין אשה מעידה על בני חברתה ודו"ק ויש לי להאריך בכ"ז ולא נפניתי כעת. והנה בשנתר"כ ט"ז מרחשוון א' חיי הקשה אותי הרב המופלג מו"ה ראובן ר"פ נ"י מטארניפאהל בהא דאמרו מתוך שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו והקשה הש"ס הא אתרו בה ומוקי בלא אתרו בה והקשה הוא דאף באתרו בה יכולין לומר דהתראה הי' כדי שלא תוכל לטעון נתגרשתי כמ"ש הפ"י בסוגיא דשמא יחפה ע"ש והשבתי בתכ"ד דל"ק דטעמא דלא תוכל לומר נתגרשתי כל שהתרו בה משום דכיון דרצתה שתתחייב מיתה ואם לא היה אמת לא היתה מחייבת עצמה כמ"ש הפ"י וכל שיכולין העדים לומר לאסרה על בעלה שוב לא חייבה עצמה מיתה ולא הוה התראה ודו"ק היטב. והנה בשנת תרכ"ג כ"ה תשרי היה אצלי הרב המופלג מו"ה ישעי' וואלף מזלאטשיב והקשה אותי בהא דכתוב על דבר אשר לא צעקה והקשה למה תהרג הא ע"כ לא התרו בה דאי התרו בה למה לי שלא צעקה תיפוק לי' דקבלה התראה ואמרה ע"מ כן וע"כ שלא התרו בה וא"כ למה תהרג והשבתי דמשכחת לה באשה חברה אך עדיין קשה למאן דפליג על ריב"י וס"ל דאפילו אשה חברה צריכה התראה ועיין תוס' סנהדרין דף ח' בסוגיא דחוששין ללעז ובדף מ"א שם והשבתי דלפי מה דקי"ל כרבא דאשת ישראל שנאנסה ולבסוף נתרצית מותרת דיצרה אלבשה א"כ משכחת לה שהתרו בה באמצע הבעילה ואמרה ע"מ כן ומ"מ ספק שמא היתה אנוסה בתחלת הביאה עוד אמרתי לפמ"ש הפ"י בסוגיא דזמן בגיטין דכל שיש לה איזה הוכחה כמו שם דיש גט בידה יכולה לומר משחק הייתי אף שקבלה התראה א"כ הא באמת כתבו התוס' בכתובות דף ט' דרוב אנוסות אינו רק רוב מדרבנן לפי דאנוסות יש להם קול ולפ"ז ז"ש על דבר אשר לא צעקה דבאמת אף שקבלה התראה יכולה לומר משחק הייתי דרוב אנוסות הן רק דיש לה קול וכל שלא צעקה אתרע לה הרוב ודו"ק היטב כי נכון הוא:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.