שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ה

בענין אם ר"ה בא"י עושין שני ימים שנחלקו הראשונים. הנה תורף מחלוקתם מבואר שנחלקו בזה בהא דאמר רבא בביצה דף ה' ע"ב אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ופירש"י אף שתקן לקבל עדות החדש כל היום להיות מונין למועדות מיום הראשון ואפילו באו עדים לאחר מנחה אבל מלעשות יו"ט שני לא נעקרה התקנה ממקומה וע"ז סמך הרי"ף דגם האידנא עושין בא"י שני ימים ר"ה וכן האריך הרמב"ן במלחמות והרא"ש והרז"ה ור"א נחלקו בזה ועיין בב"י או"ח סי' ת"ר ותר"א. ובאמת שגם התוס' מתחלה לא הסכימו לפירש"י ולפענ"ד יש לי תמיה עצומה מהא דמבואר במגילה דף למ"ד בפסח קורין בפ' המועדות וכו' בעצרת שבעה שבועות בר"ה בחדש השביעי וכו' והרי שם מיירי בא"י ולכך לא נזכר מה שקורין ביום השני וכמבואר בש"ס שם דף ל"א ת"ר בפסח קורין וכו' והאידנא דאיכא תרי יומי וכו' ופירש"י בריית' שלימה היא אלא שבעל הגמרא הפסיקוה ממה שאנו קורין בשני ימים לפי מה שתקנו האחרונים שנהגו לעשות בב' ימים לפי שהברייתא נישנית בא"י שאין עושין יו"ט אלא יום אחד והרי שם אמרו בר"ה בחדש השביעי ומפטירין הבן יקיר ויש אומרים וד' פקד ומפטירין בחנה והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא כיש אומרים למחר והאלהים נסה את אברהם וקשה טובא לשיטת הרי"ף ודעימיה ולפי מה דאמר רבא שלא נעקר קדושת יום שני א"כ לא שייך לשון והאידנא הא גם בא"י וכפי מה שקדשו ע"פ ראיה הי' ר"ה שתי ימים והרי צריכין לקרות בשני ימים ומזה ראיה ברורה למה דס"ל לרבה דהא לן והא להו דלאחר תקנת ריב"ז לא היה בא"י רק יום אחד כמ"ש רש"י שם ובאמת וגם לדעת הרז"ה ורבינו אפרים ז"ל חוץ מבית הוועד היו שני ימים ר"ה ולמה לא תקנו הקריאה לשני ימים אטו כ"ע בבית הוועד היו יושבים בר"ה וזה תימה גדולה לפענ"ד. אמנם שבתי וראיתי דיש לישב דבאמת כל עיקר התקנה לא היתה רק אם באו עדים מן המנחה ולמעלה ומעברי ליה לאלול והרי ר"ח אמר רב העיד שמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר ואם כן שוב לא משכחת לה שיהיו שני ימים דבא באמת ביום ראשון קודם המנחה ואז בודאי היה יום שני חול ולפ"ז לכך לא תקנו לקרות רק ביום ראשון ושפיר אמרו והאידנא איברא דלפ"ז תמוה דאם כן מה קאמר רבא דביצה אסורה דמי לא מודה רבא דאם לא באו עדים מן המנחה ולמעלה והיינו כפירש"י והרי"ף דלא נעקר הקדושת יום שני ממקומו והא אכתי קשה כיון דלא מצינו אלול מעובר והיינו דהיו נזהרין שלא לעבר משום ירקא ומתיא כדאמרו בר"ה דף כ' ואם כן לא שכיח שיהיה כן ואם כן שוב לא נתקדש היום השני. ולכאורה רציתי לומר דעכ"פ הביצה אתקצאי ביה"ש של יום הראשון דהא יש ספק שמא לא יבואו עדים עד המנחה ואז יהיו שני ימים קדושים. אבל זה אינו דמלבד דלא שכיח שיהיה מעובר ועל לא שכיח לא שייך לשון אתקצאי אף גם דהוי ליה מוקצה מחמת יום שעבר ואף אם נימא דמוקצה מחמת יום שעבר אמרינן הא כאן הוא להיפך דאם לא יבאו עדים עד המנחה אם כן אדרבא עיקר הוא היום השני אף דתקנו שיהיו השני ימים קדושים אבל עכ"פ לא שייך מוקצה מחמת יום שעבר וזה ודאי אינו רק תקנה דרבנן ובדרבנן לא שייך מוקצה כמ"ש רש"י בביצה דף ל"א ע"ב ואף להתוס' הא כל שיבואו עדים קודם המנחה המוקצה יסתלק מכל וכל והוה רק מוקצה מחמת יום שעבר וזה לא אמרינן כמו בשני י"ט של גליות וזה לפענ"ד סברת נהרדעי דאמרו אף ביצה מותרת דמה דעתיך דלמא מעברי ליה לאלול הא אמר ר"ח אמר רב מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר והיינו דניהו דאם היה מעובר היה אותו היום קדש אבל לא שכיח שלא יבואו עדים עד המנחה. וראיתי בצל"ח בדף וא"ו גבי רבינא הוה יתיב קמיה דר"א שהקשה בתוך דבריו שמה בכך שלא מצינו אלול מעובר אעפ"כ קדושה אחת הן שהרי אף שלא באו רק ביום ל"א ואמרו שראו ביום למ"ד הלבנה שקי"ל דנתקדש מאתמול ואפ"ה יום שני בקדושתו ע"ש שהאריך. ואני תמה על עצמי דעיקר הקושיא שלהם דכיון דל"ש שיבאו אחר המנחה וע"פ הרוב מקדשים קודם המנחה ואם כן לא נתקדש רק יום הראשון בלבד ועיין רש"י שדקדק לפרש דלמא מעברי ליה לאלול כתקנה הראשונה למנות מיום השני ולעשות שני ימים כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד מימות עזרא וכו' ואע"פ שתקנו לא אירע שבאו מן המנחה ולמעלה ולכאורה דבריו תמוהים דהא רש"י פירש לעיל בדרבא דאמר דלכך ביצה אסורה שאם באו מן המנחה ולמעלה ואם כן גם כאן היה לו לפרש דלמא מעברי ליה לאלול ובאו מן המנחה ולמעלה ולא ראיתי בהחפזי למי שדקדק בזה ולפמ"ש אתי שפיר דרש"י רצה לפרש דאף אם נימא דקדושה אחת היא אף שאין אלול מעובר וכגון שלא באו רק ביום שלשים ואחד אפילו הכי לא מצינו אלול מעובר וכמ"ש לישב קושית הצל"ח ועיין מהרש"א שנתקשה גם כן בלשון רש"י מצד אחר ולפמ"ש הדברים מדוקדקי' ועכ"פ לרבא קשיא הא לא שכיח כלל שיהיה אלול מעובר אמנם לפענ"ד המעיין בר"ה שם ימצא דאין זה ברור דלא היה מעובר ומצינו דעולא אמר עבריה לאלול והש"ס פריך וכי מעברינן חדש לצורך והתני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין את השנה לצורך וכו' ורבא משני התם דהך דרבה בר שמואל היא אתיא כאחרים וע"ש דמה דגריס בתחלה אמר רבא כאן לקדשו כאן לעברו היא ט"ס וצ"ל רב ועיין לח"מ פ"ג מקה"ח הלכה ט"ו ואם כן שוב יוכל להיות שיהיה מעובר ואם כן שוב ביצה אסורה וזה שאמר רבא מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל משא"כ בביצה ודקדק הצל"ח דלמה אמר משא"כ בביצה והא כבר אמר רבא דביצה אסורה ולפמ"ש אתי שפיר דנתכוין לשלול דברי נהרדעי ורב דאמר לא מצינו אלול מעובר אזל לשיטתיה דעכ"פ אין מעברין אלא לצורך ואם כן לכך נזהרו שלא לעבר מימות עזרא אבל לרבא דס"ל דמעברין כעולא משום ירקא ומשום מתיא וא"כ לא צריכי לזהר בזה לפ"ז כיון דלרבא ע"כ דהיה שכיח שיעברו ושוב היו צריכין לתקן קריאה ליום שני וע"כ דלא קי"ל כרבא בזה ובאמת המשנה דמגלה אפשר דס"ל שהיו קורין בחדש השביעי בשני ימים אבל הברייתא דמפרש בהדיא דהאידנא ומשמע דבתחלה לא נתקן רק ליום אחד קשה: