שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן פ״ג

ביאור דברי הרמב"ם פרק ח"י מעדות ה"ב איזה מקרי הזמה ואיזה מקרי הכחשה. ראיתי ונתתי אל לבי במה שנתווכחו גדולי הדור אם מכחישים הראשונים במציאות העדים וגם מציאת העדות עצמה אי מקרי הכחשה או הזמה ובשו"ת מהר"ל בן חביב סי' קל"ו נחלק בזה הוא ומהר"י בי רב ובמהרי"ט בשניות חלק אהע"ז סי' ל"ז האריך בזה הרב מהר"י בסאן ז"ל והמהרי"ט יעו"ש וכבר כתבתי בזה. וטרם יהיה כל שיח אבאר מ"ש הטור סי' ל"ח שלכך האחרונים נאמנים כיון שמעידים על גופן של עדים והם אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך וכך והוה כאילו העדים העידו עליהם שהרגו את הנפש או שחללו את השבת ומזה הבינו התוספות יו"ט והלח"מ פח"י שם דגם אם הכחישו מציאות העדות דהיינו שהמלוה והלוה היו שם גם כן מקרי הזמה דהוה כפסלום בגזלנותא וגם הקשה הלח"מ על הטור דבש"ס אמרו דהוה חידוש ולדברי הטור אין כאן חידוש ולפע"ד נראה דאדרבא ע"י טעמו של הטור נתחזק הדבר דהכחשה עם הזמה לא יועיל וחילי דילי דהנה התוס' בסנהדרין דף ל"א ד"ה שב"ש הקשו בהא דאמרו שם שב"ש ס"ל דנחלקו עדותן וע"ז הקשו אם כן בשתי כתי עדים נמי הוה נמצא אחד מהם קרוב או פסול ועדותן בטלה וכתבו כיון דלא נודע מי הפסול לא שייך בזה נמצא אחד מהם קרוב או פסול ועוד תירצו דדוקא היכא דמסייעים זה לזה שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול ולא במכחישים זה את זה ע"ש: ולפ"ז נראה לי ברור דבכהאי גוונא שהיה הזמה והכחשה ביחד שוב אדרבא כיון דעל ההזמה התורה האמינה להאחרונים מטעם שעל גופן של עדים הם מעידים והוה כאלו פסלם בגזלנותא וא"כ עכ"פ נודע הפסול דהיינו הכת הראשונה ואם כן שוב מה שהכחישו עצמם בגוף העדות הוה כאילו נמצא אחד מהם קרוב או פסול ושוב עדותן בטילה וגם לא שייך לומר דבמכחישים זה את זה לא שייך נמצא קרוב או פסול דזה אינו דכיון דבמה שמכחישים מציאות העדים לא שייך בזה ענין דמכחשי אהדדי שוב במה שמכחישים זה את זה הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול דכבר נפסלו הראשונים ע"י שהכחישו אותם במציאות העדות וממילא בענין העדות נמצא אחד קרוב או פסול וזה ברור ועכ"פ לפמ"ש התוס' דלא נודע מי הפסול כאן בודאי נודע הפסול ושוב עדותן בטלה: