שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ח׳ (ב׳)

והנה בהא דאמרו בסוכה דף מ"ב מקבלת האשה הלולב מיד בנה או מיד בעלה ומחזרת למים בשבת ופריך פשיט' ומשני מהו דתימ' הואיל ואשה לאו ב"ח היא אימא לא ופירש"י לגבה איכ' איסור טלטול קמ"ל כיון דראוי לאיש תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל ומשם משמע לכאורה דלא כר"ת דלר"ת דיכולין לברך שוב ראוי לגבי נשים גם כן. ומצאתי בהג"א שם שהרגיש בזה וכתב דר"ת מתיר להם לברך ומפרש הסוגי' בע"א ע"ש ולא ביאר היאך מפרש. וראיתי בב"ח שפירש דקמ"ל דבאמת ראוי לה בעצמה וזה דחוק. אך לפענ"ד היה נראה כיון דזה מיירי בזמן שבית המקדש קיים וביו"ט ראשון דלא גזרו רבנן ביום ראשון וכמ"ש הר"ן ולפ"ז נראה דבכי האי גוונא לא שרי גם לר"ת דבאמת שייך הגזירה שמא יעבירנו דגזרו על שופר ומגילה רק דביום ראשון כיון דאית' מן התורה בגבולין לא גזרו רבנן וכדאמרו ריש לולב הגזול אם כן זהו באנשים דחייבים אבל נשים דאינה ב"ח רק דרוצים לחייב עצמן ויכולין לברך אבל במקום דיש חשש איסור פשיט' דאסור וכמ"ש לענין תפילין וסמיכה דכל דאיכ' חשש איסור לא שרי לנשים ומכ"ש בזה וז"ב לפענ"ד וזה דקאמר הש"ס מ"ד הואיל ואשה לאו בת חיובא היא ולרש"י ודעימי' הו"ל לומר הואיל ואשה אסורה אבל לר"ת מדוקדק כיון דלאו בת חיובא אף דיכולה לחייבת עצמה עכ"פ שוב אסור בשבת קמ"ל דרשאית עכ"פ לטלטלו ולהחזירן למים ולא שייך בזה הגזירה וז"ב: