שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ח

בענין חלב של שליל בן תשע חי. במ"ש הרמב"ם פ"ז ממ"א ה"ג דאם שלמו לו חדשיו והוא חי אף שלא הפריס על גבי קרקע ואין צריך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו כרת והוא תמוה דאם אין צריך שחיטה ממילא חלבו מותר כר"י כדאמרו בחולין דף צ"ב דאזלי ר"מ ור"י לשיטתייהו והה"מ נדחק בזה ועיין פר"ח וכו"פ סי' ס"ד מ"ש בזה. ולפענ"ד נראה בפשיטות ע"ד מ"ש התוס' בכמה מקומות דניהו דהעובר ירך אמו הוא אבל לענין טריפות עובר לאו ירך אמו דיש לו חיות בפני עצמו ועיין תוס' ב"ק דף מ"ז ובסנהדרין דף פ' ד"ה עובר והוא הדין בזה יש לומר דניהו דניתר בשחיטת אמו והיינו דהוה ליה כירך אמו וחלק מחלקי האיברים של האם אבל מכל מקום הו"ל חיות בפני עצמו ואם כן החלב דאוירא וחדשים גרמו ואם כן הרי מקרי חלב וגיד בפני עצמו ולמה לא יאסר דהא מכל מקום הו"ל חיות בפני עצמו וזה ברור כשמש לפענ"ד וכן נראה מהב"י סי' ס"ד גבי תלש חלב מבן ט' חי דהרמב"ם מחלק כן. ובזה נראה לפענ"ד דל"ק מהש"ס דהנה בחולין דף ע"ד נחלקו ר' אמי ורבא דרב אמי סבירא ליה דהשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי דלדברי המתיר מותר דד' סימנים אכשר ביה רחמנא ולא נודע במה נחלקו ומהיכן פשיטא ליה לרבא דד' סימנים אכשר ביה רחמנא. ולפמ"ש אתי שפיר דר' אמי סבירא ליה דכיון דעובר ירך אמו ואם כן אין לו חיות בפני עצמו כלל רק מכח האם וכל שהאם היא טריפה אין לו תקנה דאין לו במה לשחוט דסימניו חלושות והוו כשחוטין ורבא ס"ל דיש לו חיות בפ"ע אם כן ניהו דיש לו תקנה ע"י שחיטת האם והיינו דכמו הבהמה עצמה הא כל האיברים יש להם חיות וכל ששחט במקום שחיטה כל הבהמה ניתרת ה"ה העובר דאף דיש לה חיות בפני עצמו מכל מקום בשחיטת האם ניתרת ג"כ אבל פשיטא דבפני עצמו בודאי מותרת לשחוט דהא יש לה חיות בפני עצמה ואדרבא זהו חידוש מה שניתרת בשחיטת האם. שוב ראיתי שהתו' בסנהדרין דף פ' כתבו ג"כ דרבא דס"ל עובר ירך אמו ואפילו הכי סבירא ליה דד' סימנים אכשר רחמנא הרי דהבינו כן החילוק כמ"ש. ובזה יש לישב דברי הש"ס ורמב"ם דר"א ס"ל כרבי אמי דלית ליה ד' סימנים אכשר רחמנא וא"כ ס"ל דאין לו חיות בפני עצמו רק על ידי האם ולכך אמר דר"מ ור"י לשיטתייהו אבל אנן קי"ל דד' סימנים אכשר רחמנא ושפיר חייב על חלבו אף דבשחיטת האם מותרת: