שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ז (ב׳)

והנה לא היו לי ספרים המתיחסים לזה הענין ואעתיק כאן מ"ש מאשר חרות על לוח לבי הנה לכאור' הדבר פשוט שא"מ כיון דהכתב הוא כתב של איש אחר לא כתב ידו וגם לא חתם עצמו במה קנה והלא הערל הקונה לא יוכל לתבוע בשטר הזה דיאמר לו הלה אני לא צויתי לכתוב ומשחק הייתי בך כיון שלא חתמתי עצמי וכל שאין השטר מעצמו מועיל אף שמודה שכתבו לא אברי סהדי אלא לשקרי מכל מקום שטר קנין לא הוה וכל שלא מכרו בשטר ל"מ ואף שבטלו כל שלא מכרו חז"ל קנסו אף בשוגג ואנוס ואף אם נרצה לסמוך על הכסף ונימא כשיטת הפוסקי' דכסף קונה בנכרי כאן מגרע גרע דהרי ראינו שלא רצה להקנות בכסף כי אם ע"י השטר ועיין חו"מ סי' רס"ח דהיכא דגילה דעתו ודאי מועיל ואמרינן דגלי דעתו דרצה לקנות בקנין אחר וע"ש ס"א שני דיעות בזה ועיין ש"ך שם ומכ"ש בקנין תורה ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והרי זה גופא אי קונה בכסף אינו ברור ואדרבא נלפענ"ד דבזה כולי עלמא מודים דלא רצה להקנות בכסף לבד דבשלמא אם היה קנין ברור י"ל דמכל מקום קנה בזה הקנין אבל כיון שאין הדבר ברור אמרינן דבודאי לא מחית איניש נפשא לספיקא ורפוי מרפיא בידיה ורצה להקנות באופן היותר מועיל בשטר וכל ששכח בשטר לחתום עצמו לא קנה ועיין שו"ת עבודת הגרשוני הובא באחרוני' ואינו ת"י. ולכאור' ראיתי לצדד כיון דסימן הבית במצריו וניכר ע"י המצרים שזה הוא ביתו של אותו המוכר א"כ הרי נודע שמו ע"י סימני המצרים אף שלא חתם עצמו ולא דמי לכותב סתם ביתי מכורה לך דל"מ דלא ניכר איזה בית אשר הקנה ומי ומי המקנה אבל כאן הרי הוא ניכר שהוא של זה האיש אך זה אינו דהרי כיון שיוכל לומר אני לא סימנתי המצרים ומה איכפת לי במה שאחר מכר בית א"כ אינו נקרא שטר מקנה אך נרא' כיון דזכין לאדם שלא בפניו ואנן סהדי אילו היה ידע המוכר שזה כותב שטר מכירה למכור חמצו אגב קרקע בודאי היה ניחא לי' וא"כ מה בכך דלא חתם שמו ויוכל לטעון שאחר כתב על שמו הא אף אם אחר כתב כן בלי ידיעתו כלל היה ניחא לו להפקיע איסור חמץ וא"כ כיון שבדינינו היה מועיל השטר אף אם אחר כתב וחתם שמכר ביתו של זה עם החמץ ואם כן אף שלא נמצא חתימה כלל מכל מקום הרי הסימן על ידי המצרים ניכר שזה הוא ביתו של זה המוכר וחמצו בתוכו הרי בדינינו מועיל ולו יהא שבדיניהם אינו מועיל כל שבדינינו מועיל הרי אמרו בב"ק ישראל וגוי שבאו לדין אם אתה יכול לזכותו בדינינו וכו' ומכ"ש בהפקעת איסור חמץ שאין לך ניחותא דמצוה גדול מזה ועיין ש"ך חו"מ סי' שנ"ח ובקצה"ח סי' רס"ב ועיין יו"ד סי' של"א לענין תרומה דהט"ז האריך למעניתו בזה ועיין עירובין דף ע"א. ובלא"ה נראה לפענ"ד דבר חדש דהרי אמרו בב"ק דף ס"ו מיתבי גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואי אמרת יאוש קונה בעידנא דמטי זמן איסורא יאושי קא מייאש ומשני זה אינו רוצה לקנות ולפי זה כאן שהערל רצה לקנות ונתן זדאטיק וקיבל השטר מכירה ואם כן עכ"פ ייאש עצמו ויאוש הוי כהפקר ואף דבעי מטא לידיה הרי באמת מטי לידיה דעכ"פ אחר אין יכול לזכות בו כיון שזה נתן זדאטיק וקיבל שטר. וגדולה מזו דעת השאגת אריה סי' צ"ו דאף דגזל ולא נתייאשו הבעלי' שניהם אינם יכולים להקדישו מכל מקום מועיל עכ"פ יאוש לגבי הגזלן וזוכה ביאוש אף שנתייאש לאחר שא"ב יעו"ש ומכ"ש כאן דהערל זכה בו וא"כ מה בכך דזה לא חתם עצמו הא עכ"פ ייאש עצמו והרי קנה הנכרי מתורת הפקר ומטי לידיה: אמנם מכל מקום היה קשה עלי לסמוך ע"ז וע"כ אמרתי דיערב והקמח שיהי' עכ"פ רוב כנגדו אז הוא מותר ואף דקמח בקמח דעת קצת פוסקי' דמקרי לח בלח מכל מקום יש לסמוך על הפוסקים דקמח בקמח מקרי יבש ביבש אמנם מה דהותר לערב אף דבש"ע יו"ד סי' צ"ט מבואר דאף באיסור דרבנן אסור לערב ואף לשיטת המחבר כל שאסור בהנא' אסור לערב דעכ"פ נהנה כמ"ש ש"ב הגאון בחוות דעת שם מ"מ נלפענ"ד דזה דוקא במה שיש איסור בעצם שייך לומר דאסור לבטל כמ"ש התוס' בפסחים דף למ"ד ד"ה לשהינהו דהוא משום דאל"כ מה הועילו רבנן בתקנתם הא יכול להוסיף ולבטל עד ששים ע"ש ולפ"ז זהו באיסור שיש בעצמותו איסור ואין לו תקנה שפיר אסרו לערב דאל"כ מצינו דמים לכל האיסורי' שיערבם ויהיו בטלים אבל כאן שבאמת יש לו תקנה שיכתוב שטר מכירה כהוגן ויחתום שמו א"כ לא שייך לחוש דשמא יערב דלמה לו לעשות כן הא בידו היה לחתום שמו רק שקרהו אונס ושכחה ואם כן פשיטא דמותר לערב בידים וחמץ אחר הפסח אינו רק דרבנן בעלמא ועיין מג"א סי' ק"ח שהאריך בזה אי שכחה מקרי אונס ועיין בווי העמודים לבן השל"ה וזכורני שבשו"ת תשב"ץ ח"ג רצה להתיר בהיה אנוס ולא מכר החמץ ואף שדבריו תמוהי' כמ"ש בתשובה דלא הזכיר דברי הרמב"ם וטור סי' תמ"ח דאף בשוגג ואנוס ג"כ אסור מ"מ עכ"פ בזה שמותר לערב יש לסמוך דמותר. עוד נ"ל דבר חדש דמה דאמרו דאף באונס ושגג אסור היינו דוקא באם לא עשה כלל המכיר' ושפיר שייך חשש הערמה וכל אחד יערים ולא יתקיים כלל תקנת חז"ל אבל כאן שזה מכר בכסף וכתב שטר ושכח לחתום שמו וכבר התחיל לקיים מצות חז"ל בכהאי גוונא לא שייך לא חשש הערמה ולא שיתבטל תקנת חז"ל דאנן חזינן שהתחיל לקיים וגדולה מזו מצינו בש"ך יו"ד סי' ל"ט לענין בדיקה ע"ש ס"ק ח' וס"ק מ"ב ודו"ק היטב וע"כ לפענ"ד מותר בלא ערוב: וראיתי לש"ב במק"ח סי' תמ"ח בביאורים שכתב שכל שלא חתם שמו לא מהני אבל שם יש לומר דקאי באם לא נזכר שם הקונה בשטר ואם כן א"י הקונה לקנות אבל כל שמוזכר שם הקונה רק המוכר לא חתם שמו בכה"ג ודאי מועיל כמ"ש זהו כתבתי בלי עיון בספר ביום ג' אחרי קדושים וד' יצילני מכל שגיאה: