אשר שאלת בשטר חוב שהעדים חתמו עצמם על השטר טרם שנכתב השטר ואחר כך כתבו השטר על החתימות אם כשר או לא הנה לא ביארתי הטעם לפסול. ולכאורה חשבתי דמטעם דמחזי כשיקרא שחתמו טרם שנכתב השטר מה בכך הא קיימא לן דלמחזי כשיקרא לא חיישינן כמבואר בחו"מ סי' מ"ו ס"ק סמ"ך בש"ך דהעיקר כדיעה ראשונה ואף דדוקא בחתימה לא חיישינן למיחזי' כשקרא אבל לא בחתימה כמבואר שם לדיעה הראשונה כבר האריך בש"ך שם ס"ק כ"ט ובסי' ל"ט שם ס"ק ל"ח דאף בחתימה גם כן לא שייך מיחזי כשיקרא ואף לדעת הריטב"א דבחתימה חיישינן למחזי כשיקרא היינו דוקא התם דלא ידעו כלל הענין אם זה כשר לקיים אבל כאן מה בכך כל שראו ההלואה ואף שלא ראו הלואה כל שהלוה צוה להם לחתום ע"ז שיכתוב הסופר השטר שנתחייב מנה מה בכך שחתמו קודם מכל מקום הא לא איברי סהדי אלא לשקרי ולמה לא כשר כל שכתב אח"כ השטר ע"ג החתימות ואף אם כתוב בפנינו עדים הלוה זה לזה והם לא ראו ההלואה מה בכך כל שהגיד להם הלוה כך הוה כידיעה בלי ראיה דמהני ג"כ בד"מ ומכ"ש כשראו אח"כ ההלואה אף שחתמו קודם למחזי כשיקרא לא חיישינן:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.