שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (ח׳)

והנה בהא דאמרו דלמקני שביתה בשבתא לא כתב רש"י דשבת לאו דוקא דיו"ט קרוי שבת ולכאורה אם נימא דתחלת היום קונה עירוב אם כן שבתא דוקא דהא עיקר הקנין חל בשבת ורש"י פי' בעצמו דקאי על יו"ט הסמוך לשבת וצ"ל דרש"י רצה לפרש אף אם נימא דסוף היום קונה עירוב ואם כן הו"ל הקנין ביו"ט וז"פ ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י במערב מיו"ט לחבירו ובאותה פת ותמה הפנ"י כיון דאליבא דרב קיימינן והא ס"ל שתי קדושות הן ואם כן ל"מ עירוב בשבת מה שהניח ביו"ט ראשון ועוד כיון דהוא אותה פת א"כ אין נ"מ כלל דהא מיו"ט לשבת באותה פת מועיל וכדאמרו בעירובין שם וא"כ למה הוצרך לממנ"פ ע"ש שנדחק. ולפמ"ש א"ש דבאמת אמרו בעירובין שם דאיך מערב מיו"ט לשבת והא מכין מיו"ט לשבת ומשני דמי סברת סוף היום קונה תחלת היום קונה ושבת מכינה לעצמה ולפ"ז למ"ד סוף היום קונה לא אתי שפיר ולכך הוכרח רש"י לפרש דממנ"פ קנה ואם כן ביו"ט שני שפיר קונה דממנ"פ אם יו"ט ראשון קדש אז קונה ביום שני דהוא חול ואם זהו חול שוב בודאי קונה ביום ראשון ושוב לא שייך יו"ט מכין לשבת דבאמת אינו רק ספק וחד מיניהו חול הוא וא"ל דעכ"פ מדרבנן שניהם קדש דזה אינו דכבר כתבתי דבימי רבי עד אביי ורבא לא הוה רק ספק ואם כן שפיר כתב רש"י דממנ"פ קנה ולא שייך שתי קדושות דממנ"פ קנה בחול או ביום ראשון או ביום שני ובאותה פת דוקא דאל"כ כל דסוף היום קונה דלמא יו"ט שני עיקר ולא קנה ביום טוב על שבת וזה ברור ודו"ק: