שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (כ״ז)

ובזה נלפענ"ד לקיים פירש"י דבאמת רבה דס"ל דמוקצה דאוריי' היינו אף בסתם מוקצה שלא הקצהו בידים והיינו משום דס"ל דבעי שיכין מחול לשבת ויו"ט וזה עכ"פ לא הכין אבל כל שהקצהו בידים כמו מוקצה דר"ש ניהו דלא פסול משום מוקצה עכ"פ פסול משום הכנה ולכך כל ששבת הכין לעצמו ולא יו"ט הכין לו שוב לא מקרי הכנה ולא בעי לשבת הכנה מחול ובזה לא קי"ל כרבה ורבה גופיה הדר ביה וס"ל דמוקצה דרבנן אבל מה שאין יו"ט מכין לשבת או שבת ליו"ט דזה מבואר בהדיא בקרא והיה ביום הששי דהיינו ששי הידוע דהיינו חול והוי ליה כעין לאו הבא מכלל עשה. ובזה נלפענ"ד להבין דברי חכמים מה דאמרו בפסחים דף מ"ז ע"ב ומוקצה דאורייתא היא א"ל אין דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו ואזהרתיה מהכא מלא תעשה כל מלאכה ועיין רש"י שנדחק מה מלאכה שייך בו ולפענ"ד נראה דזה עיקר חידושו של רבה דהנה רש"י כ' בפסחים דף מ"ו וביתר ביאור בביצה דף כ"ז דחלה שנטמאת כיון דהתורה אחשביה לשריפתו דכתיב באש תשרף אף אכילה לכלבים ושאר דבר שאינו מלאכה נקרא מלאכה ע"ש ולפ"ז גם כאן כיון דהתורה אחשביה לסעודת שבת ויו"ט שבעי שיזמין מחול אם לוקח דבר שמוקצה ולא אזמניה הוה כמו מלאכה דהתורה אחשביה ונקרא מלאכה ואסור לעשותו ביו"ט ושבת ולכך גם יו"ט שאינו מכין לשבת הוה כמו מלאכה ומכ"ש שבת ליו"ט: