שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב (ב׳)

שוב ראיתי שגם התוס' מחלקין בביצה דף י"ז ד"ה מ"ט דלר"י דלית ליה הכנה בביצה לא פליג על הני תנאי דאסרו בעירובי תחומין משום דביצה הוה הכנה בידי שמים שנעשית מאיליה משא"כ הכנה שנעשית בידים ולכאורה תימה דבריש ביצה כתבו להיפך דהכנה בידי שמים גרע וע"כ כמ"ש דשם מיו"ט לשבת והוה הכנה דאורייתא משא"כ מיו"ט ליו"ט. איברא דלפ"ז צ"ב במ"ש התוספו' דהקשו דלמה לי האי טעמא דלמקני שביתה בשבתא אסור ת"ל משום הכנה וכתבו דכיון שיש ספק דשמא חול הוא לגמרי לא שייך זאת וביאר המהרש"א משום דכאן מיירי בשני י"ט של גליות גרידא משא"כ בעירובין מיירי מיו"ט לשבת וקשה לפמ"ש עכ"פ כיון דרבנן אסרו ועשאוהו כיו"ט שוב הוה הכנה אמנם נרא' דהא לא תברא דבאמת היה מקום לחלק בין שני י"ט של גליות דאינו רק ספק ומ"ש דהוה ודאי יו"ט של דבריהם היינו לפי מה דאנן בקיאין בקביעא דירחא ואין עושין רק מחמת מנהג ואם כן הוה ודאי אבל דלא עשה הלל עדן החשבון ולא בקיאין בקביעא דירחא ועד אביי ורבא היו מקדשין ע"פ הראיה אם כן לא היה רק ספק ואם כן ממנ"פ חד מינייהו חול והי' מותר דלא שייך הכנה ושפיר כתבו התוס' דצריך הטעם דמקני שביתה אבל לדידן הוה ודאי דדבריהם. שוב ראיתי שכוונתי אל האמת שלמוד ערוך הוא בפי רבינו בפ"ו מיו"ט הלכה י"ד ט"ו שעכשיו אין מתנין אף בעירוב תבשילין שאינו רק מנהג בלבד והראב"ד השיג עליו אבל ה"ה ביאר שם דאדרבא זה מגרע גרע והיום הוה ודאי דבריהם ואם כן פשיטא דשייך הכנה ות"ל כוונתי לסברת רבינו. איברא דעדיין צריך ביאור דא"כ איך שייך למקני שביתה הא אינו רק ספק דדבריה' אך נרא' דהנה כבר ביארתי דכאן לא מקרי ספק דרבנן דהא כלל דאורייתא ודרבנן כאחד ושייך דלא ליתו לזלזולי אבל הכנה דהוא משום דאין יו"ט מכין ליו"ט אם כל שאינו רק ספק אם כן לא שייך דלא ליתו לזלזולי ביו"ט שני דרבנן דהא אדרבא יש לתלות דהשני הוה ודאי יו"ט והראשון אינו יו"ט ומותר משא"כ לענין מקני שביתה דכל שתחילת היום קונה שוב אסור לקנות שביתה ביו"ט ודו"ק: