שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״ב

בענין מתנה אדם בע"ת וע"ת מיו"ט לחבירו ביצה דף י"ג. הנה נתתי אל לבי לתור ולדרוש בשני י"ט של גליות אם שכח לערב עירובי תחומין אם יכול לערב ביו"ט ראשון על יום שני והנה כבר התעורר בזה ש"ב הגאון המצל"ח בביצה דף י"ז ובנו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' מ"ט והוא כתב שהדבר פשוט להיתר ומטעם דהנה בטעם דאין מערבין מיו"ט לשבת יש שלשה טעמים דבעירובין דף ל"ח אמרו לר"א הטעם משום הכנה ולרבנן משום דקדושה אחת היא ובביצה שם אמרו משום מקני שביתה בשבת אסור ולפ"ז זהו מיו"ט לשבת אבל מיו"ט לחברו לא שייך קדושה אחת דשני קדושות הן דהרי קי"ל כרב בהנהו תלת כדאמרו בביצה דף ה' ומשום הכנ' לא שייך דהרי חד מינייהו חול הוא ולא שייך מכין מיו"ט לחבירו וביצה תוכיח שנולדה בזה מותרת בזה וגם משום מקני שביתה בשבתא לא שייך אף אם נימא דמקני שביתה אינו משום הכנה וכמו שצדדו התוס' בביצה שם ד"ה מ"ט בתחלה מכל מקום זהו שם דעכ"פ יש כאן קנין שביתה בודאי שהרי קדושת שבת ודאי ואסור לילך חוץ לתחום כי אם ע"י קניית שביתה אף שהספק אם נעשה קנין באיסור דדלמא לא קנה באיסור כלל דכל אחד מהימים ספק הוא אם הוא יו"ט או חול אבל עכ"פ הקנין על שבת הוא ודאי אבל כאן ספק לגמרי אם קנה שביתה כלל דדלמא לאו יו"ט הוא ולא צריך לקנות שביתה אין לנו לאסור וע"כ תמה על המהרש"א שם שנרא' מדבריו דאף בשני י"ט של גליות הוא אסור וגם דברי הרשב"א בעבודת הקדש בשער עירובי תחומין בפשטותן עומדים לנגדו דמשמע דגם בסתם שני י"ט של גליות אוסר להניח עירובי תחומין ביו"ט ראשון ונדחק דהרשב"א קאי בשני י"ט של גליות הסמוכות לשבת ע"ש שהדבר דחוק דהיה לו להרשב"א לפרש. ולפענ"ד היה נרא' לכאורה בראשית ההשקפה דיש לאסור גם בשני י"ט של גליות דניהו דהוו שני קדושות אבל עכ"פ הכנ' שייך בזה ואף דחד מינייהו חול הוא לפענ"ד נרא' דניהו דמדאורייתא באמת חד מינייהו חול הוא אבל עכ"פ כל דחז"ל עשו יו"ט שני לכל מילי דקדושת יו"ט השני דין יו"ט ראשון יש לו מלבד לאיזה פרטים דהקלו אם כן עכ"פ הוה כמכין מיו"ט לחברו דעכ"פ מדרבנן אסור ואדרבא כיון שאינו אסור מספק דאנן בקיאין בקביעא דירחא ורק מנהג אבותינו בידינו ואם כן חז"ל קבעוהו ליו"ט ומדבריהם עשאוהו כשל תורה ואם כן הרי מכין מיו"ט ליו"ט ואסור ולא דמי לביצה שנולדה בזה דמותרת בזה דהתם לא עשה שום מעשה רק שממילא הוכנה ואם כן לא שייך הכנה לומר דאין יו"ט מכין לחברו דבאמת ממנ"פ חד יומא חול ולא הוכן כלל מי"ט לחבירו אבל שיעשה מעשה להכין מיו"ט ליו"ט אפשר דאסור ואף דהתוס' כתבו בריש ביצה ד"ה והיה דהכנ' דביצה גרע שלא היה בעולם כלל היינו לענין מיו"ט לשבת דשם הוה איסור תורה דהכנה דאורייתא ושפיר אסור בביצה ומגרע גרע דלא היה בעולם כלל ולא הי' דעתו עליו כלל מאתמול ורק י"ט הכין לשבת משא"כ מיו"ט ליו"ט דבאמת אינו רק משום מנהג רק דחז"ל עשאוהו כשל תורה אבל הכנה דבידי שמים דלא עשה מעשה ושבות דאין בו מעשה קיל משבות דיש בו מעשה וכעין דאמרו בעירובין דף ס"ח ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דאין בו מעשה וכמ"ש הבה"ג והרי"ף שם וגם משום מקני שביתה שייך דעכ"פ עשה מעשה וקונה בשבת וזה אסור דבאמת קדושת יו"ט עליו ועשה ול"ת מדבריהם איכא ועיין מג"א סי' תמ"ו וא"ל דהו"ל ספיקא דרבנן ולקולא דזה אינו דבאמת מדרבנן לא מספיקא היא והו"ל ודאי יו"ט דרבנן גם השני וכ"ש הראשון ואסור וגם לפמ"ש המהר"ש חיון הובא במ"א סי' קפ"ז לענין ברכה רביעית דרבנן בבהמ"ז דצריך לברך מספק דלא ליתו לזלזולי בדרבנן כל דאיכא דאורייתא ודרבנן ביחד והוא הדין כאן כיון דחד יום הוא תורה והשני דבריהם משום דלא ליתו לזלזולי איכא ואסור גם בספק ומכ"ש דהוה ודאי דבריהם וזה ברור לפענ"ד: