שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע״א (ב׳)

והנה הרב המחבר קרית חנה הוקשה לו על מ"ש הש"ע או"ח סי' תרע"ג דמותר להדליק בכל השמנים שפסולים לנר שבת ע"ז הקשה דלמה יהיה מותר בצרי דאסור בשבת שמא יסתפק ובעטרן שמא יניחנו ויצא וה"ה בנר חנוכה וע"ז השיב הגאון מוהרד"ב דבצרי לא שייך שמא יסתפק דהרי אמרו בפסחים דף וא"ו דשל הקדש א"צ מ"ט מבדל בדילי אינשי מיניה ופירש"י מבדל בדיל ואפילו בחול למוד הוא לפרוש ממנו ולפ"ז לשיטת הגאונים דמותר השמן שבנר חנוכה אסור להשתמש בהם דאתקצאי למצותה אם כן אף בחול אסור להסתפק ממנו מטעם איסור הנאה דנ"ח א"כ שוב לא שייך לאסור משום שמא יסתפק דהרי מבדל בדיל לאפוקי בנר שבת דעיקר האיסור לאחר שניתותר הוא משום מוקצה שפיר גזרו שמא יסתפק ובפרט לפמ"ש המג"א דעיקר האיסור בשמן שנותר משום דאתקצאי ביה"ש א"כ הוה עיקר האיסור משום שמא יכבה וגם אם נימא דמותר לאחר שיעור הדלקה הרי לשיטת הרשב"א והובא ברמ"א סי' תרע"ג אסור ליתן לנר חנוכה רק בשיעור הדלקה וא"כ שוב מבדל בדיל מיניה ואף אם נימא דאין לחלק בין שיעור ליותר משיעור ע"כ צ"ל כיון דבכשיעור לא שייך הגזירה גם לאחר השיעור לא גזרו ה"ה בזה א"כ שוב אין לחוש כיון דבעת השיעור מבדל בדיל מיניה וע"ז האריך אם בשאר איסורים שייך ג"כ בדיל מיניה או דוקא בהקדש בלבד ויבואר אי"ה אח"כ. ובאמת שאף שדבר חכמה אמר אבל לא נהירא לפע"ד דלדבריו בכל דבר האסור בחול נימא דמבדל בדיל מיניה ולא מצינו זאת באיסור הקדש דשייך איסור מעילה והאדם מוזהר עליו ועיין חידושי ריטב"א ב"מ דף נ"ח בהא דמוקי בשקנו מידו והקשו התוס' למה צריך קנין הא בהאי הנאה דמהימן ליה גמר ומקני וכתב דזה דוקא בממון הדיוט דכבוד גדול עושה לו במה שמאמינו אבל הקדש דמבדל בדיל מיניה כ"ע נאמנים עליו ע"ש וא"כ חזינן דדוקא הקדש משום דחשש מעילה יש בזה משא"כ שאר דברים. ובלא"ה נראה לפענ"ד דדוקא בהקדש דבדיל מניה כל שתא לא שייך למגזר שמא יאכל ממנו דבדיל מהקדש אבל דבר שאסור בהנאה משום שהוא איסור או משום קדושת המצוה ל"ש דמבדל בדיל ותדע דהרי בחמץ גזרו חז"ל לבדוק טפי מכל איסורי הנאה משום דאיסור הנאה בדילי משא"כ חמץ כמ"ש התו' ריש פסחים ואם כן מכ"ש דשייך שמא יסתפק בצרי ואף דאסור משום מצות נר חנוכה מכל מקום שייך שמא יסתפק כיון דכל השנה לא בדיל מצרי וגם בחנוכה עצמו במה שאינו לשם נר חנוכה לא בדיל מיניה גם לפי חילוק המהרי"א הובא בט"ז סי' תרע"ב אם כן יקשה גם בזה וגם לחלוקו של הב"י יש לפקפק כאן וע"כ לא מסתבר לפענ"ד ומ"ש עוד דלא שייך משום מסתפק ובאמת מכבה הוה משאצל"ג ואינו מתכוין ואף דהוה פסיק רישא הא שיטת הערוך דפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר. וא"כ לשיטת רמ"א דאסור ליתן יותר משיעור ההדלקה א"כ אם יסתפק לא ניחא ליה להתבטל מהמצוה ושוב הוה פסיק רישא דלא ניחא ליה ומותר הנה אף שהדברים חריפים הנה מלבד דלא קי"ל כהערוך ועיין סי' ש"כ גם בלא"ה נראה לפע"ד לפי מה דמבואר בסי' תרע"ג ס"ב דבע"ש אפילו כבתה קודם השבת אין זקוק לה והוא מהתה"ד דמקרי הכשר מצוה והט"ז האריך לחלוק ע"ז ובתשו' הארכתי בזה ועכ"פ זה ודאי דלכתחילה צריך ליתן שמן כשיעור שידליק גם בזמן שבת חצי שעה ואם כן שוב אז שייך שמא יסתפק וא"ל דיתבטל המצוה דלא ניחא ליה דז"א דבאמת בע"ש כבר נדלק השיעור ואם כבתה באמת קיים מצותה ואין זקוק לה ושוב שייך שמא יסתפק ממנה והנה הגאון ז"ל בעצמו רצה לדחות דבריו דדוקא הקדש בדיל מיניה שהוא בכרת וכעין דאמרו בחגיגה דף כ"ה נאמנים על טהרת הקדש דהפרישו רביעית בטהרה משא"כ בתרומה והביא ראיה דהרי אמרו ואם הקדש הוא א"צ ולא קאמר דאם טבל ותרומה א"צ דמבדל בדיל מיניה ואף דאמרו בדף י"א דחדש מבדל בדיל מיניה כבר נשמר רש"י וכתב כיון דכולי שתא לא הרגיש ביה והיינו מה דיש לפניו כל השנה ורגיל בו אבל איסור שבא לפרקים לא מזהר ביה ולא בדיל וא"כ לנקוט איסור טבל ותרומה וע"כ דדוקא הקדש. אי מהא לא אריא דיש לומר דקמ"ל בהקדש רבותא דלא נימא כיון דהגזבר פשע שלא מכר החמץ קודם הפסח הו"ל כקיבל אחריות עליו והו"ל דבר הגורם לממון קמ"ל ועיין בחידושי אבן העזר סי' תמ"ג ודו"ק אך גוף הדבר נכון בעצמותו דדוקא הקדש דחשו למעילה וכולי עלמא זהירי ביה וכעין דאמרו אין אדם עושה קנוניא על ההקדש אבל שאר דברים אף דאסור בהנאה לא ומ"ש הגאון דטבל ותרומה מותר בהנאה זה אינו דטבל ותרומה עכ"פ בהנאה של כילוי אסור להרבה פוסקים מה"ת ועיין מלמ"ל בפי"ב מתרומות ועכ"פ מדרבנן אסור בהנאה וכאן חשו שמא יאכל ממנה וע"כ דהקדש דוקא ומה שהקשה לנפשיה דאי נימא דבדיל גם משאר איסורים אם כן איך אמר ר"ש בפסחים דף כ"ד לא נחלקו ר"א ור"י על טהורה וטמאה ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה וכו' וקשה הא לר"ש באמת מה ששורפין בשש אף דמותר עד הלילה הוא משום דאתי למיכל מינה ואם כן בתרומה טמאה דאסור באכילה שייך בדיל מיניה ובלא"ה לא שורפין עד הלילה דהא מותר להנות עד הלילה ועיין תוס' דף נ"ח ד"ה ר"ש במחכת"ה זה ודאי דתרומה טמאה לא שייך בדילי דאכלי לי' כולי שתא והרי חוששין לתקלה כדאמרו בפסחים דף כ' והכהנים משתמשים בו חשו לתקלה ומה שהביא ראיה מוכרחת דבשאר איסורים לא שייך בדיל מיניה דהרי לשיטת הרשב"א הא דאסור לעשות סחורה בנבלות וטריפות היא מדרבנן דלמא אתי למיכל מיניה וקשה הא בכתובות אמר החמרים שנכנסו לעיר זה אומר שלי חדש ומשמע דסחרו עם חדש והא שייך דלמא אתי למיכל מינה וע"כ דחדש בדילי כולי שתא משא"כ בשאר איסורים הנה לדבריו יקשה לשיטת הרא"ש דהוא מדאו' היאך יסחרו בזה וע"כ דהם ע"ה ועוברים ע"ז ואם כן אין קושי' כלל: