שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ע׳ (ב׳)

מכתבו נמסר לי תמול לעת ערב ותוכו רצוף אהבה תשובתו והנה מעלתו בא במרובה והיום היא ערב חג השבועות וגם הנני נאחז בסבך הטרדות הפתוחות לקדש ולחול ושאלתו ראיתי כי אינו נחוץ לדינא כי הדין ברור שהגט כשר מהרבה טעמים שכתב מעלתו ומעלתו רצה לשדר חורפא ומתקא דמחלי' ליה לשבח והראה בקיאתו בספרי אחרונים חדשים גם ישנים ובאמת זה רבות בשנים שמעתי שמעו הטוב וכעת ראיתי ונהניתי עד מאוד. והנה אמרתי ללקט אורות מבין דבריו הנעימים ולהראותו כי חזיתי פלפולו וארשום בקצרה מה שיש לבנות ולסתור כדרכה של תורה הנה תורף השאלה הי' שבא לפני מעלתו איש אחד מק' והעיד על איש שמו ר"א והוא מוחזק בכשרות בר אורין ובר אבהן והעד הנ"ל העיד על ר"א הנ"ל שעבר על ת"כ שנתן זה יותר משנה שלא ישתה י"ש ואח"כ נודע ברור ששתה כמה פעמים י"ש והנה ר"א הנ"ל זה שבועות שתים שהן הרבה היה עד על ג"פ וקשה מאוד להשיג ג"פ אחר כי הבעל נסע משם לעיר מולדתו וע"ז צוה מעלתו לגבות עדות ע"ז והאריך מעלתו להתיר האשה הנ"ל בג"פ שלה והאריך בזה וע"ז שאל חוות דעתי. והנה באמת קשה הדבר מאד להיות כי מעלתו לא שלח ההעתק הגב"ע וצריך אני לחפש בדבריו שהעתיק בקצרה הגב"ע ולדון מתוכו ובהיתר הששי העתיק תוכן הגב"ע ששאל מעלתו את ר"א בעצמו מדוע עבר על ת"כ והשיב שעובדא הכי הוה שפ"א שתה יי"ש הרבה ונשתכר מאוד ולא רצה חותנו להניחו לבא לביתו שהיה סמוך על שלחן חותנו והתחילו איזה אנשים לעשות שלום בינותם ואמרו לר"א שיתן ת"כ שלא ישתה יי"ש במקום אחר חוץ מבית חותנו ואמר ר"א שאינו רוצה ליתן ת"כ על זמן ארוך וא"ל שיתן ת"כ על רבע שנה וגם לזאת יתן הת"כ על דעתם וכוונתם היה שאם הם ירשוהו שישתה לפעמים אף תוך משך הנ"ל לפרקים יהיה רשאי לשתות כי עיקר כוונתם היה שיעשו שלום עם חותנו וגם שלא ירגיל ח"ו עצמו בשכרות ונתן אז ת"כ אבל לא אמר שום דבר בעת נתן הת"כ רק כי הפצירו בו נתן ת"כ ואמר ר"א שהאנשים אשר נתן ת"כ לפניהם שמם רמ"ל ורא"ז ור"י והלכו עמו רא"ז ור"י לבית חותנו לאמר לו שכבר נתן ת"כ ובעת הליכתם נצטרפו עמהם שני אנשים ושמם ר"ב ור"י ולא רצה חותנו להאמין שכבר נתן ת"כ רק שיחזור ויתן ת"כ בפניו ולא רצה ר"א מתחלה ליתן ת"כ שנית יען שלא היה באפשרי לפרש בפני חותנו שיתן רק על זמן קצר וגם שנתן על דעת האנשים הנ"ל וא"ל רא"ז בפני כולם שיתן על אופן שנתן ת"כ בראשונה ופשט ידו שנית ונתן ת"כ אבל לא אמר להם גם כן שום דיבור בעת נתנו ת"כ ואמר ר"א לפני מעלתו כי לא עבר על ת"כ כי בתוך משך רבע שנה לא שתה יי"ש רק מעט פ"א כשהיה במק"א שנחלש לבו שלא אכל כל היום והפציר בו רא"ז מעצמו שישתה מעט י"ש כי הוא מרשהו עכשיו לטעום מעט יי"ש וע"פ הרשאת רא"ז טעם מעט יי"ש כי נדמה בעיניהם שזה היתר הוא אחר שנתכוונו בעת שאמרו שנותן ת"כ ע"ד וכל אימתי שיאמר אחד מהם שהוא מרשהו הותר לו לשתות ואח"כ לא שתה עד כלות משך רבע שנה ע"כ דברי ר"א והתנצלותו וכאשר הוגבה בבד"ץ עדותן של האנשים הנ"ל והנה רא"ז העיד ממש ככל דברי ר"א ממש מראש ועד סוף ורמ"ל אמר גם כן כדברי ר"א רק שלא יכול להעיד רק על נתינת ת"כ הראשון כי עת נתנו פעם שנית לא היה רמ"ל שם ור"ז אמר שאינו זוכר אם אמר שנותן ת"כ שנית על אופן שנתן בראשונה וגם אינו זוכר אם אמר איזה דיבור בשעת נתינת ת"כ וגם אמר שלא ראה בעצמו נתינת ת"כ כי עמד מרחוק והפצירו בו שיתן ת"כ אח"כ הבין מדבריהם שנתן ת"כ אבל כמדומה לו שודאי לא אמר דבר בשעת נתינת ת"כ ור"מ אמר גם כן שאינו זוכר אם אמר דבר בשעת נתינת ת"כ אבל ברור לו שנתן ת"כ שנית בבית חותנו כנ"ל רק שאינו זוכר אם ראה בעצמו הת"כ ואולי מפני ששמע דיבורם נדמה לו שנתן ת"כ אך ר"י הנ"ל הכחיש שני עדים הראשונים ואמר שזאת זוכר שבתחלה היה איזה שיחה ביניהם קודם שנתן הת"כ הראשון שאינו רוצה ליתן ת"כ רק על משך רבע שנה אבל אח"כ נגמר הדבר שיתן ת"כ בלי זמן רק שיתן על דעתם שאם יבינו להתיר לו יתירו לו וגם בפעם שנית גם כן היה הדיבור ביניהם שיתן ת"כ על דעתם אך זאת אינו זוכר אם ר"א אמר איזה דבר לא בפעם ראשון ולא בפעם שנית וקרוב בעיניו שלא אמר כלום ורא"ז הנ"ל הוא קרוב עם ר"י הנ"ל שני בשני מצד האם כן הבינותי מתוך דבריו המעשה וע"ז האריך מעלתו הנה לא אכחד קושט דברי אמת כי לא אומר כמו שאמרו ש"ח חצי תשובה רק שהיא כל התשובה כי הרבה דברים אשר עלה ברעיוני ומצאתים בדבריו לא נשאר לי כ"א איזה גרגרים בראש עמיר והנה מה שפלפל מעלתו אם היה בירור גמור ע"פ דתוה"ק שר"א עבר על ת"כ אם נפסל לעדות והנה מעלתו הביא מה שמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ל"ד וסי' צ"ב אם בשבועה דלהבא נפסל לעדות והריב"ש סי' שי"א הכריע בין אם עבר על שבועתו בקום ועשה לבין אם עבר בשב ואל תעשה הנה טרם יהיה כל שיח אומר מה שלפענ"ד יש לומר בכוונת הריב"ש הנ"ל דהנה בביאור המחלוקת של רש"י ותוס' שבועות דף מ"ו ע"ב ד"ה אבל אי בשבועה דלהבא נפסל נראה לפענ"ד דהנה בהא דמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ל"ג ס"א דאוהב ושונא כשרים להעיד אף שפסולים לדון כתב הסמ"ע ס"ק א' הטעם דבעדות המעשה כאשר היה לפניו הוא מעיד ולא חשדינן ליה שישנה בכיון בשביל אהבה ושנאה משא"כ בדין שתלוי בסברא והמחשבה נשתנה מחמת אהבה ושנאה אף בלא כונת רשע ע"ש ולפ"ז יש לומר דבשלמא כשנשבע על שקר לשעבר אם כן שיקר בשבועתו דבר שהיה בפועל ממש א"כ לכך נפסל לעדות דכמו שמשקר בזה כן משקר בעדותו אבל על להבא יש לומר דבאמת בעת שנשבע באמת היה מחשבתו נכון לקיים שבועתו ואח"כ נשתנה המחשבה אם כן בשעה שנשבע הרי לא יצאה מפיו לשקר ולכך לענין עדות שמעיד על דבר שהיה בפועל בודאי לא ישנה וסברת ר"ת היא דאף בשבועה דלהבא כל דנשבע שיהיה כך הרי מחוייב בשבועתו שיהיה כך ואם כן היאך שינה אח"כ ולא דמי לעדות ודיינים בשונא ואוהב דשם שפיר יש לומר דהדיינים שדנים ע"פ שכלם ומחשבתם ישתנה הדברים בלי כוונת רשע ויטו הדין אבל כאן סוף סוף נשבע לשקר שהרי שינה אח"כ מה שנשבע שלא יהיה כך וניהו דאמרינן שנשתנה דעתו אח"כ הא זהו עכ"פ אסור לעשות ולשנות ואף באונס ממון נחלקו ביו"ד סי' רל"ב אי מקרי אונס לענין שבועה ולשיטת אא"ז הב"ח לא מקרי אונס מכ"ש בלי אונס רק שיצרו אנסו פשיטא דמחויב לכוף יצרו הרע ושלא ישנה מוצא שפתיו ולפ"ז נראה לי שזהו סברת הריב"ש שהכריע אם עובר על השבועה בפועל זה ודאי דנפסל דהרי אף שמחשבתו היה בטוב מה בכך הרי עובר על שבועתו בפועל ועושה בזדון להיפך ממה שנשבע אבל אם נשבע לאכול ולא אכל כיון דהוה לאו שאין בו מעשה והרי אינו לוקה ע"ז משום קלות איסורו שלא עשה מעשה בפועל ולכך אינו נפסל לעדות בלאו שאין בו מעשה משום קלות האיסור ועיין תומים סי' ל"ד ס"ק א' אם כן בכהאי גונא בודאי לא נפסל בשבועה דלהבא שהרי בשעת שבועתו גמר בלבו שיעשה כן ומה שלא עשה כן הרי דעתו של אדם ומחשבתו משתנה ובן אדם הוא ויתנחם אם כן עכ"פ לא נפסל לעדות בשביל זה דיש לומר דבפועל לא ישנה ענין להגיד מה שראה להיפך ואף ששיקר ממה שנשבע היינו שלא עשה מה שנשבע לעשות אבל לעשות בשאט בנפש מה שלא יכול לעשות ע"פ שבועתו או להגיד מה שראה להיפך לא ישתנה על ידי זה וחזקה על שארית ישראל שלא יעשו עולה בפועל וז"ב לפענ"ד: