שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ז׳ (ב׳)

והנה כעת נ"ל דיש לדחות הראיה שהבאתי מרש"י והר"ן דמ"ש משום מוליד ריחא אין הכוונה שמוליד בבשר רק דאדרב' הבשר מוליד ריח בגחלת ואין ראיה משם אבל מלשון הר"ן שכתב דאין כוונתו להוליד ריח רק להכשיר האוכלין משמע קצת דגם בבשר שייך אולודי ריחא אף דיש לדחוק והר"ן שם ביאר בהדיא דמוליד ריח בגחלת ומשמע דהגחלת בבשר אינו מוליד ריח וע"כ דלא שייך בזה אולידי ריחא וצ"ע אבל מ"מ פשטת הענין מורה דשייך אולידי ריחא בבשר ודו"ק: אחר שכתבתי כל זה ראיתי בשטה מקובצת על ביצה שכתב דלכך מתיר ר"י על גבי חרס משום דלא שייך אולידי ריחא בעישון פרי ומשמע דלרבה דאוסר על גבי חרס משום אולידי ריחא גם באוכלין שייך אולידי ריחא ואף דדבריו צ"ע דניהו דר' יהודה ס"ל דבפירי לא שייך אולידי ריחא אכתי הא מוליד ריחא בחרס ואפשר דכוונתו דס"ל דפסיק רישא באולידי ריחא מותר כל שאינו מכוין ואם כן כיון דעיקר כוונתו היא לעשן הפירי רק דממילא מוליד ריחא בחרס זה מתיר ואינו אוסר רק סחופי כסא על שיראי דמתכוין להוליד ריח וז"ב ולפ"ז לרבה דאוסר על גבי חרס משמע דסובר דאף בפירי דהיינו אוכל שייך אולידי ריחא וא"ל דבאמת גם הוא ס"ל דאין שייך אולידי ריחא באוכל והא דאוסר על גבי חרס הוא משום דמוליד ריח בחרס ואף דהוה אינו מכוין מ"מ ס"ל לרבה דפסיק רישא באולידי ריחא אסור וכדעת מהרי"ל ובזה נחלקו רבה ור"י דאם כן הא דקאמר רבה ור"י סחופי כסא אשיראי אסור משום דקמוליד ריחא הוא במתכוין דוקא ואם כן מה קמ"ל רבה דהא כבר אשמועינן רבותא טפי דאף באינו מכוין כמו ע"ג חרס אסור ומכ"ש במתכוין וע"כ דגם ע"ג חרס נמי אינו אוסר רק בשביל עישון הפירי והוי מתכוין וע"כ דשייך אולידי ריחא בזה איברא דאי קשיא הא קשיא דמה פריך הש"ס על רבה ור"י מהא דמוללו ומריח בו והא ע"כ לא אסרו רבה ור"י רק סחופי כסא על שיראי דהוא מתכוין אבל מוללו ומריח בו הוה דבר שאינו מכוין ומותר ואפשר דמשמע להו דמוללו ומריח בו הוה גם כן דבר מתכוין ודו"ק. ועיין בשו"ת גינת וורדים הספרדי חלק או"ח סי' ט"ז כלל ג' שהאריך בענין אולידי ריחא ולפמ"ש מיושב קצת קושיותיו ום הוא לא נחית לחלוקו של הח"ץ והסכים להט"ז בפשיטות ועיין שעה"מ הלכות י"ט: