שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ח (ח׳)

ובזה הבינותי מה שסמך רבינו הרמב"ם שם אחר דין זה הדין דאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול במה דברים אמורים בזמן שנתכוונו להעיד ולכאורה לא נודע מה הסמיכות הזה ואף למאן דלא דרש בכל התורה סמוכין במשנה תורה דריש וכבר נודע שדרכו של רבינו לסדר הדבר בסדר ישר כל ענין סמוך לחברו. ולפמ"ש אתי שפיר דאחר שהקדים דע"א פסול אינו מחייב שבועה לכך אף בד"מ נמצא אחד קרוב או פסול נפסל דגם שבועה אינו יכול לחייב וז"ב מאד. ומעתה כיון שהוכחתי דלר' יוסי כשר לשבועה ע"כ דלא ס"ל דהוה כגוף אחד י"ל דהרשב"ם מפרש דר"י לא ס"ל כטעמו של הריטב"א הנ"ל וא"כ ממילא אזדא לה כל הענין דעד נעשה דיין וא"כ ממילא במתכוין להעיד כל שלא העיד עד נעשה דיין ומיהו בלא"ה נלפענ"ד דאף להריטב"א בכה"ג שלא נתכוונו להעיד בודאי לא נפסלו דלא שייך שום קורבא ולא נפסלו הדייני' והרשב"ם לא אמר רק כל שנתכוונו להעיד דבכה"ג אין הדיין שלם אבל לא כשלא נתכוין ומיושב קושית התוס' מר' יוסי וגם הקושיא השניה שהקשו דר"י אדר"י. ומן האמור נלפענ"ד ליישב דברי אא"ז הב"ח ז"ל בחו"מ סי' זיין שדעתו דאם ראו הדייני' בשבת ויו"ט דא"י לדון אין עד נעשה דיין ותמהו הט"ז והש"ך דהא בדרבנן עד נעשה דיין ולפמ"ש אין הנושאים שוים דדוקא היכא שהעדות גופא אינו רק דרבנן כמו בקיום שטרות א"כ לא בעי תחלתו וסופו בכשרות אבל כאן הפסול היא בשביל שא"י לדון אז ע"פ עדותן שראו בשבת וא"כ הוה תחלתו וסופו בפסול ובודאי פסול וע' בקצה"ח ס"ק וא"ו מ"ש כעין זה ויש להאריך בראייתו שם ולדחות ואכ"מ ועכ"פ דברי הריטב"א נתבארו ת"ל לאשורן: