שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ח (ב׳)

והנה במ"ש למעלה די"ל דמיירי בשאר קנינים כגון משיכה או הגבהה וכדומה ולא קנין סודר. שבתי וראיתי שלכאורה היא טעות דע"כ בק"ס מיירי דהרי פריך שם לרבה דס"ל כ"ז שיושבין א"כ ליחוש דלמא הדר ביה ופירשב"ם דממתנת שכ"מ במקצת מיירי דבעי קנין וזה ע"כ בק"ס מיירי דבשאר קנינים א"י לחזור אחר כ"ד כמבואר סי' קצ"ה סעיף וא"ו וע"כ דבק"ס מיירי וא"כ הדרא קושית הש"ך לדוכתיה. אמנם נרא' דקושית הש"ס הכי אזלא דהנה כל הטעם דחולק דין קנין סודר משאר קנינים כתב הע"ש והובא בש"ך שם ס"ק ט' דשאר קנינים שהם בגוף המקח בלי ספק כבר נתיישבה דעת המקנה להקנות מדהניח לעשות הקנין משא"כ בק"ס שהיא קנין מבחוץ יכול להיות שבפתע פתאום בא הדבר ולכך תקנו שיוכל לחזור בעוד שיושבין או כל זמן שעוסקין באותו ענין ע"ש ולפ"ז כאן בשלשה שיכולין לעשות דין בע"כ דכיון שנעשו דיינים יוכלו לדון בע"כ של הבנים ואין יכולין לומר לב"ד הגדול אזלינן כמ"ש שם התוספות וקי"ל כן בש"ע סי' רנ"ג ס"א ולפ"ז מכ"ש דיכולין לדון בע"כ של הנותן דע"כ עשאן דיינים עליו וא"כ בכה"ג אף בשאר קנינים מהראוי שיוכל לחזור דלא שייך כאן מדהניח לעשות קנין ע"כ שגמר להקנות דאין אנו שואלין פיו כלל דכל שאמר הרי הם דיינים וע"כ דגם בק"ס לא יוכל לחזור וע"ז משני דבאמת מיירי לאחר גמר הישיבה מאחר שעסקו מענין לענין. ובזה נ"ל לישב דברי הטור בסי' רנ"ג שכתב לדחות פירשב"ם דמיירי במתנת שכיב מרע במקצת בקנין דזה מקרי מתנת בריא וא"י לעשות דין אלא מיירי במתנת שכיב מרע בלא קנין ותמה הב"י דאם כן מה מקשה הש"ס ליחוש דלמא הדר ביה הא לא מיירי בקנין כלל ולפמ"ש אתי שפיר דהנה כל הטעם דמתנת שכ"מ מועיל בלא קנין משום דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמי ולפ"ז שפיר מקשה כיון דבדבר שאין הקנין בגוף הדבר יכול לחזור כל זמן שעסוקין באותו ענין ואם כן לא עדיף מתנת שכ"מ דהוה ככתובין וכמסורין עכ"פ כיון שלא היה קנין א"כ שייך לומר דנעשה בפתע פתאום וז"ב מאוד לדעתי: