שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ח

ששאלת אם יכול לטעון ד"מ בלילה ע"י נרות דולקות שרצה הסמ"ע להתיר בסי' ה' ס"ק ז' והש"ך חולק לפענ"ד נראה דיש לסמוך בשעת הדחק על הסמ"ע דמה שהביא הש"ך ראיה מב"ב פרק י"נ דף קנ"ד דמבואר שם בש"ס ורשב"ם ותוס' דקונין ק"ס בלילה ואין דנין בלילה ואם כן כיון דדעת הקובץ דגם לענין ק"ס צריך נרות דולקות ממילא משמע דלענין דין לא מועיל ע"ש. הנה הש"ך כתב כן בפשיטות ואנכי לא ידעתי מהיכן משמע ליה דמיירי בק"ס וע"כ כיון למ"ש הרשב"ם דבמתנת שכ"מ במקצת מיירי ובקנין דבלא קנין כיון דיכול לחזור א"י לעשות דין דהא יכול להתבטל וע"ז לא נחלקו התוס' אבל מטעם אחר נחלקו הנה המעיין ברשב"ם יראה דלא כתב בפירוש ק"ס ואולי מיירי בשאר קנינים כמבואר סי' ר"נ ס"ד בהג"ה דשאר קנינים גם כן מועיל ושם אינו מבואר כלל דבעינן נר רק בק"ס משום דצריכין להכיר הקונה והמקנה ובלא"ה כיון דבמתנה א"צ להיות בפני הקונה דמסתמא ניחא ליה כמבוא' בסי' קצ"ה ורק המקנה בעי להכיר וכיון דא"י לחזור רק עד שמדברים בענין אחר ואם כן אין צריך נר כלל ובלא"ה מי לא מצי מיירי דבאו אליו קודם לילה ואח"כ חשכה עליהם לילה בעת דיבר עמהם מעסק הצוואה וא"כ לא בעי נר כלל ובלא"ה אין ראיה דהמעיין בסנהדרין יראה דהך דר"י דאמר שלשה שנכנסו אצל חולה אתיא כר"מ דמקיש ריבים לנגעים ולדידיה לא מועיל גם גמר דין רק ביום וגם סומא באחד מעיניו פסול ואם כן לדידיה בודאי לא מועיל בדין נר ורק לדידן מועיל וכמ"ש הסמ"ע ובש"ע לדידן בסי' רנ"ג לא מבואר כלל ק"ס ול"ק כלל: