שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ו (ב׳)

בדבר אשר אירע ע"ד שהעמידו דבש בשמרי שכר והיו גם כן שמרי יין באופן שהיה ששים נגד השמרים והאריך אם דבר המעמיד באלף לא בטיל והביא דברי אחרונים בזה. הנה מראש צורים נראה הטור בסי' תמ"ב כתב בשם הראב"ן דדבר המעמיד חשוב כבעין ואינו בטל ואילו בטור יו"ד סי' פ"ז כתב דאם העמידו גבינות מקיבה שנמלחה בחלבה דאם יש בה בנותן טעם אסור ומשמע דבטל בששים וכבר נתקשה בזה בד"מ ביו"ד שם והנה כתב שם שתי תירוצים א' דלפמ"ש הר"י הלוי דשאני בב"ח דבטעמא תלוי ולא שייך דבר המעמיד כל שבטל הטעם משא"כ בעור נבלה שאסור בעצמותו והוא הדין הכא ולא זכיתי להבין דברי קדשו דהר"י הלוי שפיר כתב דאם העמיד בעור קיבת כשירה לא שייך לאסור משום בב"ח דכל שנתבטל בששים שוב לא שייך דבר המעמיד אבל כאן שכבר נאסרה הקיבה שנמלחה בחלבה ונעשה בב"ח מדרבנן וכל דכבר נאסר משום בב"ח שפיר שייך לומר דהוה דבר המעמיד דלא בטל אף באלף ומה ענינו להך דהר"י הלוי דבזה עצמו נעשה בב"ח וכל דנתבטל הטעם לא שייך בב"ח דבטעמא תלוי משא"כ הכא ואם כונת הד"מ דכיון דאינו רק מדרבנן לא שייך בזה דבר המעמיד וכמו שנדחק הש"ך ס"ק למ"ד היה לו לבאר וגם אין ענינו להך דהר"י הלוי וע"כ צ"ע. אמנם מ"ש בתירוץ השני דכאן כיון שהעמיד מחלב הקיבה ויש בזה צלול וקרוש הוי ליה זה וזה גורם וכמ"ש ר"ב במרדכי ול"מ דבר המעמיד בזה צדקו דבריו ועד בשחק נאמן שבראשית ההשקפה קיימתי כן לישב קושית הש"ך בס"ק למ"ד דלכך ל"מ דבר המעמיד משום דזוז"ג ולכך כל שיש בו ששים מותר והרמ"א לשיטתיה דפסק כשיטת ר"ת דקרוש מותר ושפיר הו"ל זה וזה גורם. אמנם אי קשיא הא קשיא דאם כן היכא דייק הש"ס בע"ז דף ל"ה דע"ז אסור פרשיהו דניחא ליה בנפחא משום דא"ל מפני שמעמידין בקיבת עגלי ע"ז וקא מהדר ליה אמאי לא קאסר בהנאה מכלל דפרשיהו אסור ומאי קושיא דלמא ה"פ דחיישינן שמא העמידו בקיב' שהיה בו קרוש וצלול ומסתמא כן הוא דעיקר העמדה בקרוש ועיין בתוס' ד"ה חדא דאין הנכרים בוררין שלא ישאר מן הצלול ואם כן הו"ל זה וזה גורם ואם כן לכך בקיבת נבילות מותר כיון דקרוש חשוב פירשא הוי לי' זה וזה גורם והיה ראוי להיות בטל בששים אבל אחר שחידש דמעמידין בקיבת עגלי ע"ז וכבר נודע שיטת הרמ"ה ביו"ד סי' קמ"ב דבע"ז אף זה וזה גורם אסור וא"כ לכך אסרוהו בשביל זה ולעולם דקרוש חשוב פירשא וכשיטת ר"ת דמחלק בין קרוש לצלול ולא ניחא ליה בנפחא רק שאסור משום זה וזה גורם והיא קושיא גדולה ונפלאה לפענ"ד אמנם נראה דבאמת צריך להבין לפמ"ש המ"א בסי' תמ"ה דבחמץ דבמשהו גם זה וזה גורם אסור ע"ש ס"ק ב' ואם כן היאך התיר המג"א בסי' תמ"ב ס"ק ט' בשביל דהוה זה וזה גורם וכן התיר הט"ז שם והא כיון דאסור במשהו גם זוז"ג אסור דמ"מ משהו איכא וצ"ל דכיון אי לאו דהוה דבר המעמיד היה בטל בששים כיון שנתחמץ קודם הפסח ועיין בט"ז שם ס"ק ד' ורק דהוה דבר המעמיד ולפ"ז בעינן שיהיה כל ההעמדה מדבר האסור אבל כל שגם ההיתר מסייע שוב לא מקרי דבר המעמיד וכל שאינו מעמיד שוב בטל והמעיין בד"מ יראה שכיון לזה דכל שזה וזה גורם שוב לא מקרי דבר המעמיד ועיין במק"ח שהאריך בקושיות על דברת המג"א שם דדבריו נראים כסותרים ולפי מ"ש אתי שפיר ודו"ק. ומעתה מיושב קושיתי דגם בע"ז כל דהוה זה וזה גורם עכ"פ דבר המעמיד לא מקרי וז"ב מאד: