שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ה (ח׳)

והנה מה שהקשה שם על דברי התוס' ב"ק דף ע"ו ע"א ד"ה שחיטה דאמאי לא מקרי שחוטי חוץ שחיטה ראויה דהא יכול לפדות בשעת פרכוס דבת העמדה והערכה היא ע"ש שהאריכו והעלו דמום מחיים חשוב מום אבל מום דלאחר מיתה לא חשיב מום ע"ש וע"ז תמה דכיון דאמרינן בחולין דף למ"ד דמכי שחיט בה פורתא הוה מום למה לא יהיה מום אף לאחר שגמר השחיטה לפענ"ד כוונת התוס' ברורה דבשלמא כל שלא שחט מקרי זאת מום שנשחט ונעשה נקב ולא נשחט לגמרי אבל מה דנשחט לגמרי דלצורך אכילה מתיר השחיטה בכה"ג איך יהיה נקרא מום להתיר על ידי זה. ומה שהקשה דאם כן לר"מ דס"ל דהקדש במזיד מתחלל כל שנתכוין לקנותה מההקדש ואם כן שחוטי חוץ לר"מ הוה שחיטה ראויה דראוי לפדותה בעודה מפרכסת דס"ל הקדש במזיד מתחלל כדאמרו בקידושין דף נ"ה ואם כן היאך אמר ר"מ בחולין דף פ"ה דשחוטי חוץ הוה שחיטה שאינה ראויה ויליף שם דשחיטה שאינה ראויה הוה שחיטה הא לדידי' הוה שחיט' ראויה. תמה אני דהזה יקרא שחיט' ראויה מה דיעשה איסור ויפדה תמימין כיון דשחיטה לא מקרי מום לשיטת התוס' דהוה מום דלאחר מיתה ואם כן שוב אסור לפדות וכבר אמרו שם בקידושין תהי בה ר"י וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא וע"ש ברש"י ופשיטא דכל כי האי גוונא מקרי שחיט' שאינה ראויה. ומ"ש להקשות בהא דאמרו בתמורה דף ל"ג כל הקדשים שנפל בהם מום ושחטן ר"מ אומר יקברו וע"ז הקשה דלר"י דס"ל דהקדש בין שוגג בין מזיד מתחלל א"כ כל ששחט השוחט בעודה מפרכסת הרי מעל בה השוחט דכל דעשה בה מעשה הו"ל שינוי שימעול ויצא לחולין ואם כן כיון שיש בה מום כבר שוב בעלת פדיון היא אף בשוגג לר"מ ואמאי יקברו לר"מ הא מעל ויצא לחולין ע"ש שהאריך בחריפות ובקיאות ומסיים דלית נגר ובר נגר דלמפרקינהו. לפענ"ד אגב חורפיה הגדולה דבריו תמוהין דהרי בש"ס שם הקשה וקדושת הגוף מי מתחלל ומסיק דר"מ ס"ל דגם בקדושת הגוף מתחלל היכא דמתכוין למפקינהו לחולין והיינו בשנתכוין לגזלה ולקנותה מיד ההקדש וכמ"ש בתוס' שם ד"ה אמר ולפ"ז כל שלא נתכוין לגזלה פשיטא דגם לר"מ לא יצא מיד הקדש וע"כ לא אמר ר"מ דהקדש בשוגג מתחלל רק בהקדש דמים ולא בהקדש המזבח וכאן לר"מ דס"ל יקברו מיירי בקדשי מזבח כמ"ש התוס' שם בתמורה כדתניא וא"כ ליכא קושיא כלל ושפיר משכחת לה דיקברו. ובגוף דברי התוס' שהקשו דהא יכול לפדותה בשעת פרכוס צ"ב דניהו דיכול לפדותה אבל מכל מקום כל כמה דאינו פודה מקרי שחיטה שאינה ראויה וצ"ל דכיון דהיה יכול לפדותה אמרינן הואיל ואי בעי היה פודה מקרי שחיטה ראויה. אך צריך להבין לפמ"ש התוס' בפסחים דף ל"ה וביותר היא בר"ן דכל דמחוסר ממונא לא אמרינן הואיל ואם כן ה"ה לענין שחיטה וצ"ל כיון דהקדש שוה שחיללו על שו"פ מחולל לא מקרי מחוסר ממונא אך לפמ"ש התוספו' והבאתיו למעלה דדוקא הבעה"ב ולא אחר וא"כ כאן לגבי הגנב איך יכול לפדותו וצ"ל דקושית התוס' בכל שחוטי חוץ שהבעלי' בעצמם שוחטים דאיך מקרי שחיטה שאינה ראויה הא יכול לפדותו ולפ"ז יש ליישב הקושיות האלו דלר"מ בקדשים שכבר נתקדשו וא"י לשאול עליהם שפיר יקברו כנ"ל ע"ד הפלפול אבל מ"ש בראשונה היא העיקר. ובזה יש להאריך הסוגיא דגיטין דף נ"ה בהא דפריך ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתיה וליישב בזה הרבה קושיות ובגוף הקושיא שהקשה לר"מ למה יקברו הא כבר מעל נרא' לפענ"ד דל"ק דהרי בעינן שימעול ויהנה בשו"פ וכמ"ש הרמב"ם פ"ז ממעילה ואם כן כאן שלא נהנה במה ששחטו כיון דצריך קבור' שוב ממילא לא מעל וצ"ע בזה: