שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ה (ב׳)

והנה לכאורה רציתי לומר לפמ"ש הר"י בנבשת הובא בכ"מ פי"ז ממעה"ק ה"ט החילוק שבין אומר מנחת שעורים או מנחה מן השעורים דמנחת שעורים אי אפשר להבדיל שת' היא סמיכות משא"כ כשאומר מנחה של שעורים דבמנחה כבר נקדש ודל מהכא מה שאמר אח"כ של שעורים ועיין מלמ"ל פ"א מנדרים הלכה ז' שהאריך בזה. ולפ"ז גם כאן אם אמר יהיה הקדש לדמיו אם כן כשאמר יהיה הקדש כבר קדוש ואח"כ כשאמר לדמיו אמרינן דנחית ליה קדושת הגוף כבר משא"כ כשאמר דמי שור זה יהי' הקדש דעד גמר דבריו לא עשה עוד כלום עד שגמר דבריו ואם כן לכך לא נחית עליו קדושה וזה היה נכון אלא שלפ"ז צריך להבין למה כשאמר לדמי נסכים למה לא יהיה קדוש דניהו דאי אפשר לחול על גופיה קדושת נסכים מכל מקום כל שאמר יקדש שור זה הרי הוא קדוש ומה שהוסיף אח"כ לדמי נסכים הרי גרע דבריו הראשוני' ולמה יועיל להפקיע הקדושה וגם חילוקו ותירוצו של התוס' בתמורה הנ"ל דאתיא כר"ש יקשה למה לא יפקיע הקדושה והנה בגוף דברי הש"ס בשבועות מה דמחלק בין דמי נסכים לדמי עולה תמוה דלפירש"י לא נתבאר היטב החילוק ולפענ"ד היה נראה עפמ"ש התוספות דף יו"ד ע"ב ד"ה קדושה שהקשו הא בפ"ב דכתובות אמרו דלב ב"ד מתנה עליהם בכמה דברים וכתבו דכיון דקדושת הגוף לא שייך לב ב"ד מתנה עליהם וצריך להבין למה דמשני אח"כ רבה דלב ב"ד מתנה עליהם והא קדושת הגוף הן וצ"ל דכל הטעם דלא שייך לב ב"ד מתנה כשיש קדושת הגוף משום דקדושת הגוף אין לו פדיון ולא נפקע הקדושה ועיין בסוגיא דפ"ב בנדרים דף כ"ט דלא מצינו בקדושת הגוף דיהיה קדוש לזמן ואח"כ יפקע ולכך לא שייך לב ב"ד מתנה עליהן דמה כח ב"ד יפה להפקיע הקדושה שנתפס כבר ואף דכעת לא נצרך ומעתה זהו דמחלק בין דמי עולה לדמי נסכים דבדמי עולה כיון דחזי לגופיה לא שייך לב ב"ד מתנה עליהן משא"כ בדמי נסכים דלא חזי לגופיה כלל שייך לב ב"ד מתנה עליהם. ובזה ממילא יש ליישב קושית התוס' בתמורה הנ"ל דע"כ לא מחלק הש"ס דבדמי נסכים לא שייך קדושה רק דשייך בזה לב ב"ד מתנה עליו אבל שם לענין שחל עליו קדושה שפיר שייך אף בדבר דלא חזי לגופיה ושם לא שייך לב ב"ד מתנה עליהן דדבר דלא שכיח הוא וגם למה יהי' לב ב"ד מתנה עליהן ובלאו הכי יש לומר לפמ"ש המלמ"ל פ"ד משקלים הי"ב דלב ב"ד מתנה ל"ש רק בציבור ולא בקרבן יחיד אם כן שפיר מחלק כאן בין דמי נסכים בקרבן ציבור אבל שם ביחיד לא שייך לב ב"ד מתנה עליו ואף בל"ח לגופיה חל וא"צ לדוחק של התוס' הנ"ל. ובזה מיושב מה שהאריך בגאון צבי להקשות על הרמב"ם דלא מחלק בין דמי נסכים לדמי עולה ולפמ"ש א"ש דהוא מפרש דזה לא מחלק הש"ס רק לענין לב ב"ד מתנה ודו"ק: