שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ה

ששאלת על מה שראית בספר שנדפס מחדש מהגאון אבד"ק באקשעוויטץ שמו גאון צבי שהאריך לתמוה על המג"א בסי' תס"ט במ"ש דאף שיסברו שהקדישו לדמי פסח אין איסור באכילתו שיאמרו שפדאוהו דקדושת דמים יש לו פדיון אבל כשמקדיש בהמה אמרינן בשבועות דף י"א דהקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף ואין לו פדיון א"כ יאמרו שאוכל קדשים בחוץ וגם בחטים הרואה סבור דהקדישו קדושת גוף למנחות אע"פ שאין האמת כן כדאיתא שם בגמרא מכל מקום איכא למיחש מפני הרואין וכו' וע"ז הקשה בגאון צבי דע"כ כוונת המג"א למה שמחלק שם הש"ס בין דמי עולה לדמי נסכים דשם חזי לאותו דבר גופיה ובדמי נסכים לא חזי לאותו דבר גופיה וע"כ שלזה כיון לא ראה המג"א דברי התוס' בתמורה דף י"ט ע"ב שכתבו דדוקא לר"ש לא נחתא קדושת הגוף במידי דלא חזי משא"כ לרבנן אף בדמי נסכים קדשי וא"כ ל"מ אם קאי על שאר בשר בהמה דודאי קדשי אלא אף אם קאי על חטין דלא חל גם זה אינו דדוקא לר"ש לא חל אבל לרבנן חל ע"ש שהאריך. ואני אומר להיפך לא מבעיא אם קאי אחטים דודאי צדקו דברי המג"א דהרי התוס' בערכין דף כ' בד"ה אמר כתבו דאם אמר דמי שור זה עלי עולה דלא קדשי קדושת הגוף רק באומר יקדש שור זה לדמיו ע"ש אם כן בחטים דע"כ אמר דמי החטים זה עלי לעולה ולא קדשי דבשלמא בבהמה אמר יקדש שור זה לדמיו אבל בחטין לא שייך זאת שיקדש לדמיו דע"כ אין בו רק קדושת דמים דלמנחות בודאי אין בו בזמן הזה ואם כן לא קדוש ואף אם נאמר דעל הבהמה קאי המג"א יש לומר דמיירי בכה"ג שאומר דמי בשר זה עלי עולה או לפסח דמה"ת לחוש שיקדיש גוף הבהמה לדמיו בזה"ז ובזה בודאי לא קדיש. הן אמת דרבינו בפ"ה מערכין הלכה י"ד לא ס"ל חילוק זה שכתבו התוס' שכתב סתם דהאומר דמי בהמה זו הקדש למזבח היא עצמה תקרב הרי דלא ס"ל חילוק הלז וגם מדברי רש"י בשבועות דף י"א ע"ב ד"ה הא דאמר לדמי עולה נראה להיפוך מדברי התוס' שכתב דאמר יהא להביא בדמיו עולה וכן פירש בדמי נסכים ע"ש ובאמת שגוף הסברא לא נודע דמה נ"מ אם אמר שיקדש לדמיו או שאמר דמי בהמה זו להקדש: