שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ד (ח׳)

ובזה מיושב קושית הכו"פ סי' ק"י ס"ק כ"ז דאם כן מאי פריך הש"ס ולתני ככרות של בעה"ב הא כיון דאליבא דר"ע מיירי שם בע"ז דף ע"ד ולדידיה כיון דצריך שריפה א"כ מקיים המצוה דתשביתו ושוב כל ששורף אחת מהם הותרו כולם ובתשובה הארכתי בזה בכמה ענינים. ולפמ"ש אתי שפיר דשם עושה בשביל האיסור החמץ ובכה"ג אף שעושה מצוה מכל מקום מתכוין לבטל האיסור ועי"ז הותרו כולם ונקרא מבטל איסור משא"כ כאן דעושה כן בשביל ההיתר וז"ב. ובזה מיושב מה ששמעתי מפי דו"ז הגאון בעל ישועות יעקב זצלה"ה שהקשה בהא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן דאמאי כולם יצאו לבית השריפה ישרוף אחד מהם דקדשים מצוה לשרפן ולפמ"ש אתי שפיר דהוא עושה כן בשביל הפסול ואסור ודו"ק. אחר כמה שנים שכתבתי זאת ראיתי בפר"ח סי' צ"ט ס"ק ח' שהרגיש בהך דמגורה שפינה ומהתימה שלא זכר בדברי הרשב"א סי' רכ"ב הנ"ל. והנה ראיתי לאחרונים שהקשו לשיטת הסוברים דאין מבטלין איסור לכתחילה אינו רק דרבנן מהא דאמרו בגיטין דף נ"ד והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל ואפילו הכי גזר ר"י שוגג אטו מזיד וע"ז הקשו דאמאי צריך להקשות ממה דחד בתרי בטיל אינו רק דרבנן ת"ל דגוף איסור לבטל אינו רק דרבנן ואפ"ה גזרו ולפענ"ד נראה ליישב זאת דהנה זה נלפענ"ד ברור דביבש ביבש אם לא היה בטל חד בתרי מה"ת לא היה נ"מ בין חד לתרי לאלף דהא עיקר ההיתר ביבש ביבש דאמרינן על כל אחד שהוא מן הרוב הכשירים או שהאיסור נהפך להיתר וכשיטת הרא"ש ועיין בב"י ביו"ד סי' ק"ט ולפ"ז אם לא בטל חד בתרי מה"ת שוב גם באלף לא בטיל דבשלמא בלח בלח אפשר לומר דבששים נתבטל הטעם ולא נרגש אבל ביבש ביבש הא כל אחת בפ"ע ועיקר ההיתר משום דאזלינן בתר רוב. ואם כן מה נ"מ בין חד בתרי לחד באלף ואם כן ע"כ הוכרח הש"ס לומר דמה"ת חד בתרי בטל דאל"כ שוב לא שייך להקשות דאין מבטלין אינו רק איסו' דרבנן הא אם לא נתבטל שוב אסור מן התורה ובדאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד והאיסור הוא מן התורה ורק לאחר שנתבטל אינו רק דרבנן ובזה שפיר קנסו שוגג אטו מזיד דאם לא נתבטל שוב יש כאן איסור תורה ויומתק יותר לפמ"ש בתשובה דהא דלא קנסו שוגג אטו מזיד הוא משום דבדרבנן לא שייך איסו' בשוגג ומה"ת מותר ורק דחז"ל גזרו וכל שלא עשה במזיד אין עליו חטא ולפ"ז כאן אם לא מועיל הביטול חד בתרי והוא הדין חד באלף שוב יש כאן איסור תורה ול"מ כלל ביטול במזיד וא"כ גם בשוגג שייך למקנסיה דהא יש כאן איסור וז"ב כשמש לדעתי. וראיתי לנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' מ"ה שחידש דביבש ביבש ל"מ ביטול לכ"ע מה"ת וכ"ע מודים בזה לראב"ד ע"ש ולפי דבריו היה מיושב הקושיא הנ"ל בפשיטות דשפיר הוצרך לומר והא מן התורה חד בתרי בטל דאם לא כן לא היה מועיל ביטול יבש ביבש אבל גוף דינו מהך דמגורה הנ"ל דשם משמע דמה דאין מבטלין אינו רק איסו' דרבנן והראב"ד לשיטתו דס"ל דמה"ת היא הוצרך הרשב"א לדחוק לדעתו אמאי מועיל ביטול וכמ"ש בשמו דאינו מתכוין לבטל ועיין בתוי"ט בתרומות פי"א שם ומשמע דלדידן היה מועיל ביטול אף לכתחילה וכמ"ש ודו"ק: