שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ד

מ"ש להקשות על הריב"ש סי' שמ"ט שכתב ראיה דכל שאין מתכוין לבטל איסור דשרי דאל"כ היאך צותה התורה להגעיל כלי מדין הא לשיטת הראב"ד דס"ל אין מבטלין איסור לכתחילה הוא מן התור' והיאך מועיל הגעלה אף אם היה במים שיעור לבטל פליטת הכלי המים אסורים וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל וע"כ דאין נקרא מבטל איסור לכתחילה שאין כוונתו לבטל וע"ז הקשה דניהו דאסור לבטל מכל מקום כל שכבר ביטל פשיטא דנתבטל ואינו אוסר הכלי. הנה יפה הקשה וכבר קדמו בזה הפר"ח בסי' ס"ד ס"ק כ"ו. ולפענ"ד נראה לישב דהנה לכאור' עוד אוסיף מיא והנני יוסיף להפליא דל"ש להריב"ש כל זאת ת"ל דאם נימא דבכה"ג אסור לבטל איסור א"כ אסור להגעיל ואיך צותה התור' להגעיל וכן דייק הר"ן בפ"ב דע"ז גבי מילוי ועירוי בחבית של יין לגבי שכר ע"ש וצ"ל דהא באמת מצי למדחי דמשם אין ראיה דע"כ לא אסור לבטל האיסור רק כשרוצה להנות מן האיסור אבל כאן הא המים נאסרים ורק הכלי נתכשר בזה אם כן לא נהנה מן האיסור וא"כ לכך שרי להגעיל אך זה אינו דממנ"פ אם נתיר המים שוב נהנה מן האיסור ואם אינו נהנה מן המים דהמים אסורים ע"כ דהתורה אסרה המים דל"מ ביטול ושוב אוסר הכלי ושפיר הקשה הריב"ש דמה מועיל הגעלה וע"כ דבכה"ג לא שייך אין מבטלין איסור ויפה דייק הריב"ש וז"ב: