שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס״ג (ח׳)

והנה ביום ב' חוה"מ פסח שנת תרי"א בא אלי איש אחד מוויניק ואמר לי מה שאירע לו שקודם הפסח יום או יומים הוכרח ליסע מביתו ואמר להשוחט שיכתוב לו שטר מכירה דהיינו שקיבל זדאטיק והשכיר לו הבית והיינו שזה היהודי שכר לו בית לעצמו מגוי אחד אח"כ השכיר לו לבעה"ב הגוי החדר שהי' בו החמץ ואגב הקנה לו כל מה שנמצא בביתו ובבוא להבית בע"פ היה טרוד מאוד ושכח לחתום שמו על השטר מכירה ונזכר ביום שני של פסח ויש שם בבית קמח לערך שני קאריץ והקמח ספק שמא נלתת אבל עכ"פ זה ודאי שהוא געקראפיט דהיינו שקודם הטחינה מטיפין עליו מים שיהי' מלובן יותר וע"ז בא לשאול מה משפט הקמח הלז אולי עובר בבל יראה. והנה בראשית ההשקפה אמרתי שאין לו תקנה כיון שלא היה עידי מסירה והוא בעצמו לא כתב ולא חתם ולא מועיל כמ"ש הסמ"ע סי' ס"ו ס"ק א' דצריך לכתוב אני פב"פ מקנה לך פב"פ וכאן לא כתב כן ואף שנתן לו זדאטיק הא הקרקע אין הכותי קונה רק בשטר או בכסף כמבואר בחו"מ סי' קצ"ד ס"א איברא שם מבואר דשכירות מן הכותי קונה בכסף לחוד וא"כ אפשר דהוא הדין להיפך דאם הכותי שוכר מישראל קנה בכסף לחוד. אמנם באמת מלבד דהט"ז חולק שם על הרמ"א אף גם דאף להרמ"א ל"מ דלשיטת הרשב"ם דהטעם דשכירות שאין דרך העולם לכתוב עליו שטר קנהו בכסף בלא שטר היינו דוקא אם לא כתב שטר אבל כל שכתב שטר הרי ראינו דלא סמכה דעתיה רק ע"י השטר וא"כ כל שהשטר בטל לא קני אלא אף לפי טעם השני שכתב הסמ"ע שם דבשכירות שהוא לזמן סמכא דעתי' מאחר שקיבל הכותי דמי שכירתו היינו דוקא בישראל שקונה מן הכותי י"ל דסמכא דעתיה אבל בכותי ששוכר מישראל דהטעם שאינו קונה רק בשטר הוא שאם היה הכותי קונה בכסף לבד היה מחזיק בו בע"כ של הישראל ולכך צריך שטר דמעשה לא עביד כמ"ש הה"מ והסמ"ע ס"ק א' שם א"כ גם בשכירות שייך זאת ואף די"ל דדוקא בחזקה שייך זאת מפני אלמותו יחזיק בו בחנם אבל כל שנותן כסף לא שייך החשש היינו דוקא כל שנותן לו כל הכסף אבל כל שנותן לו דבר מועט כמו זדאטיק וצריך ליתן לו אח"כ כל המעות י"ל דאדרבא מפני אלמותו לא יתן לו יותר ולכך לא מועיל עד שיכתוב לו השטר ומה גם כל דגלי דעתיה שאינו רוצה בלא שכר הדבר תלוי במה דמבואר בסי' רס"ח ס"א בחו"מ ובפרט בקנין תורה דאמרינן בנפילה ניחא ליה דליקני ועיין מלמ"ל פ"ב מזכיה ה"ט. הארכתי בזה לפי שראיתי במק"ח סי' תמ"ח שכתב בפשיטות דאם השכיר לו ביתו אין חשש כלל כשנתבטל השטר מכירה דשכירות קרקע נקנה בכסף הנה כתב כן בפשיטות ולא כתב שום ראיה ולא ידעתי על מה סמך ואם סמך על הרמ"א הנ"ל טובא יש לחלק כמ"ש. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש בזה כיון שגוף הבית הוא של הגוי ואף שהשכיר לישראל עיין בחו"מ סי' ר"ס ס"ד דשכירות הוא כשנים שותפים בחצר ובש"ך כתב שם דהיא כולה של המשכיר אף שהשוכר דר בו לבדו כמבואר בסי' שי"ג ס"ג דשכירות לא קניא וגוף החצר אינו נקנה להשוכר רק להנאת התשמיש א"כ בכה"ג נלפענ"ד דכל שישכיר הישראל להעכו"ם לא שייך שום חשש דהא העכו"ם מוכרח לתת לו אח"כ החדר שאל"כ לא ישלם לו הישראל השכירות ומה גם שאין כאן רק סילוק רשות לבד וממילא הדר הקרקע לבעה"ב ובזה ודאי דסגי בכסף אף דנתן לו שטר היה לרווחא דמילתא אבל באמת יקנה לו בכסף לבד ובפרט דאנן סהדי שבודאי רצה לחתום לו השטר רק שנאנס ושכח בכהאי גוונא ודאי קנה העכו"ם בכסף לבד כנלפע"ד: