שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס׳ (ח׳)

ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"ד מאיסורי מזבח שתמה הלח"מ פ"ו מבכורות והמג"א סי' קנ"ג עליו. והנה במ"ש למעלה דאם נפל אחת מהן ונכלה או שנאכל דלא מקרי דבר שיש לו מתירין משום דבזה ודאי תלינן דאיסור נפל או נאכל וכתבתי כן מסברא דנפשאי באמת מצאתי כן בב"ח ומ"א סי' תר"ז ס"ק ד' והמ"א כתב בפשיטות דיש ללמוד דאם נתערב יבש ביבש בפסח ונאכל אחד מהן דשרי וכמ"ש ביו"ד סי' ק"י והדבר תמוה דהא גם ביבש ביבש מחמרינן בסי' תמ"ז משום דהוה דשיל"מ ובדשיל"מ דעת הש"ך בסי' ק"י ס"ק כ"ג דל"מ נפל אחד מהם לים ע"ש ולפמ"ש א"ש דכאן לא מקרי דשיל"מ וכמ"ש דלענין אכילה ל"ש דשיל"מ דממ"נ מותר ולענין ב"י אדרבא אם אסור להשהותו שוב לא מקרי דשיל"מ וכמ"ש וז"ב: וראיתי במק"ח בסי' תס"ז ס"ק ג' שתמה על המג"א הנ"ל דע"כ לא שייך לומר דתלינן שאיסור נאכל או נפל לים רק בנפל אחת או שתים אבל כאן שהחטים הרבה שנבללו ונתערבו דלתלות שמכל החיטין שנתערבו ונבללו נפלו כולם רק מאותן החיטים האסורין זה נגד החוש והביא ראי' דבדבר הנבלל לא שייך זאת מהא דאמרו פ"ה מתרומות משנה וא"ו דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון וקשה כיון דביבש מיירי כמ"ש התוס' בחולין דף ק' וכל היכא דהשיעור למעלה מששים תלינן דאותה שנפלה היא האיסור וא"כ לשיטת הפוסקים בסי' ק"י דגם התערובת השני מותר משום ספק ספיקא הי' להיות גם כאן מותר בתערובות השני או למאן דאוסר בתערובות השני כולו הי' לו לאסור כולו וגם בהא דאמרו בפ"ב דמעשר שני בלל וחפן לפי חשבון הרי וכו' וכתב התי"ט משום דכשהוא בלול א"א לומר דבשל מעשר נבלל ע"ש שהאריך בזה והיא לכאורה תמוה גדולה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אמת נכון דבבלול לא שייך לתלות דהאיסור נפל דהבליל לפי חשבון ועיין בנימוק"י פרק הבית והעליה שמביא הירושלמי דבבלול הכל לפי החשבון ומביא ראי' מאותה המשנה הרי אף בממון דלא אזלינן בתר רובא אפ"ה בבלול הכל לפי חשבון ומטעם דבבלילה לא שייך לומר דנפל הכל מאותו החפץ ע"ש ובהגהות ד"ת אמנם הא דתלינו דאיסור נפל היא לפמ"ש דבאמת הנה הוספתי לשאול למה לא תלינן דמרובא נפל וכתבתי דממ"נ אם נתלה דמרוב נפל שוב מהראוי להתיר דנימא דכל אחד שאוכל הוא מהרוב וע"כ צ"ל דכיון דאחשביה רבנן שלא לבטל והוה קבוע דרבנן אם כן גם זה המועט נחשב כרוב ולכך תלינן לקולא דאיהו נפל ומעתה גם בחיטין רבות לכך מותר לאכול אח"כ שנים שנים דממ"נ אם לא תתלה דהאיסורין נפלו ומטעם דהבליל לפי חשבון ובודאי מהרוב כשרים נפלו וא"כ ממ"נ גם אם נאכל שנים שנים נתלה ג"כ שאותו שנאכל הוא הרוב וז"ב מאד מאד ומעת' ל"ק מכל המקומו' האלו דלכך בתרומה אינו מדמע רק לפי חשבון דבאמת בבלול לא שייך לתלות דהאיסור נפל ולכך אינו מדמע רק לפי חשבון וגם בבליל וחפן היא לפי חשבון ותדע דגם במעשר דתלינן הכל לפי חשבון והרי מעשר שני מקרי דשיל"מ וא"כ מהראוי להחמיר דלא ניזיל בתר רובא וע"כ משום דבלול ממ"נ תלינן להקל וכמ"ש ודו"ק. ובזה מיושב כל מה שהאריך המק"ח בזה ודו"ק: שוב מצאתי ביש"ש פכ"ה סי' נ"ב דעמד בזה דאמאי תלינן דאיסור נפל ולא נימא דמהיתר שהוא הרוב קפריש וכמ"ש המרי"א בהגש"ד והובא בט"ז סי' ק"א לענין חהר"ל דתולין שהיתר נתרסק דמרובא קא פריש ולפמ"ש אתי שפיר דכאן ממ"נ אם נחשבו לקביעות שוב מהראוי שנאמר שזאת היא שנפל דהוה קבוע וכמ"ש הט"ז משא"כ התם שפיר תלינן דההיתר נתרסק דהאיסור נשאר במקומו ומרוב ההיתר נפרש מה תאמר דאם לחשב האיסור כקבוע מהראוי לומר דזו שנתרסק דהרי כל החשיבות שמחשב קבוע הוא דהוה חה"ל וכל שאתה מחשבו שנתרסק אם כן בטל חשיבותו וקביעתו ושוב מהראוי לתלות דמרוב ההיתר קא פריש ודו"ק היטב שהיא חילוק נכון דשם כל החשיבות הוא רק כשלא נתרסק: