שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ס׳

במה שהקשה מעלתו בהא דפריך הש"ס בע"ז דף ע"ד ולתני ככרות של בעה"ב לענין חמץ בפסח והקשה לפי מה דפריך הש"ס בזבחים דף ע"ד גבי טבעת של ע"ז שנתערבה דאמרינן הך דנפל דאיסורא נפל והקשה הש"ס אמאי ימותו כולן וכתב הבה"ז דאף דדוקא בנפלה ולא בהפילה במזיד כאן כיון דמצוה שימותו א"כ שוב הו"ל כנפלה ולפ"ז לפמ"ש המ"א בסי' תמ"ז דאף להדיעה דס"ל דיבש ביבש בטל ברוב אבל מכל מקום אסור לשהותו דלענין זה לא בטיל וא"כ שוב מצוה לבערו ואם כן יבער אחד מהם ונימא דהך דאיסורא מבער והותרו כולן. הנה יפה הקשית וכבר קדמך הכו"פ בזה בסי' ק"י. ולפענ"ד נראה דהנה באמת צריך להבין דאמאי נימא דהך דנפל הוא דאיסורא ואמאי לא נימא דנפל מהרוב של ההיתר והאיסור נשאר עוד ובכל מקום אזלינן בתר רובא וכן מצאתי ביש"ש פכ"ה סי' י"ב שהתעורר בזה. וצ"ל כיון דבאמת היה מהראוי שיבטל ברוב רק בע"ז וכדומה החמירו ולא מבטיל והו"ל קבוע דרבנן ואם כן יש להאיסור חשיבות כמו להיתר ואם כן ממילא ממנ"פ מותר דאם נימא דמהראוי ליזל בתר רוב שוב בלא"ה בטל וע"כ דהאיסור מקרי חשוב קבוע ואם כן ממילא יש לתלות דהוא נפל וכעין זה כתב הט"ז ביו"ד סי' ק"א בס"ק י"ד בסופו ע"ש וז"ב. ולפ"ז זהו שם אבל כאן הא דלא בטל לענין להשהותו הוא משום דהוה כטומאת משא דמכל מקום יש כאן איסור ועובר על ב"י ועיין מ"א סי' תמ"ב בס"ק א' ולפי זה שוב מהראוי לומר דמרוב ההיתר נפל וא"ל דמכל מקום בטל דזה אינו דכאן כל עיקר דלא בטל הוא בשביל שסוף סוף יש כאן איסור וז"ב מאוד. ובזה י"ל דלענין מה דאסרינן בסי' תמ"ז לדיעה אחת גם ביבש ביבש משום דהוה דבר שיש לו מתירין בזה בודאי מועיל שיבער אחת דלזה לא שייך לומר דהוה דבר שיש לו מתירין דהא מבואר בסי' ק"ב דבעינן שיהיה המתיר עתיד בודאי לבא וכאן כיון דנוכל לתלות שהאיסור נפל עכ"פ אין ההיתר עתיד לבא בודאי וז"ב [ועוד כיון דלענין אכילה ממ"נ מותר ורק לענין לעבור בב"י ואם כן בזה ל"ש דשיל"מ דאדרבא ע"י שאסור להשהותו לא הוה דשיל"מ]. ובזה מיושב מה שהקשו בהא דפריך אי א"ה קא חשיב לחשוב חמץ בפסח והקשו ת"ל דהו"ל דשיל"מ ולפמ"ש אתי שפיר דנ"מ שלא יועיל במה שיבער אחת ודו"ק: