שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ו׳ (ב׳)

והנה בגוף דברי הש"ס ק"ל דנדחקו שם לחלק בין כותי לנכרי ולמה לא חלקו בפשיטות דהרי דעת אא"ז הגאון בעל פני יהושע ביו"ד סי' ק"מ לחלק דבנכרי אין איסור לפני עור רק מדרבנן כיון דעמד והתירן אם כן כיון דאינו רק איסור דרבנן א"כ מותר דהא איסור מלאכה בחוה"מ אינו רק מדרבנן ועיין בתוס' שם ואם כן הוי תרי דרבנן ולא גזרו משא"כ בכותי דהוי דאוריית' וגם אטו ודאי שלא ישמע לנו וגם אינו ודאי שיעבוד בחוה"מ והוה ספיקא דרבנן משא"כ בכותי והיא קושיא גדולה לדעתי וצ"ע על אא"ז הפ"י. ובזה הנה מקום אתי ליישב קושית התוס' הנ"ל דעל רשב"א לא הוי מצי למיפרך די"ל דזה החילוק בין עכו"ם לכותי ומה דאמר מפני שנקראת על שמו היינו דעכ"פ שייך בזה לפני עור דאמרו שישראל הכשיל לכותי דהרי ידעו ששדה של ישראל היא משא"כ בנכרי לא שייך לפני עור ואם כן אין חשש וגוף האיסור דנקרא על שמו ויאמרו דישראל עובדו בשבת ליכא דבאמת ס"ל אריסא אריסותיה קעביד. אבל לבתר דמסיק דלית לי' לרשב"א אריסא אריסותי' קעביד אם כן איכ' חשש פשוט דהא נקרא על שמו ויאמרו דישראל עובד ושפיר הקשה ות"ל משום לפני עור דבכותי בודאי שייך לפני עור מן התור'. ובגוף דברי אא"ז שהוכיח דלפני עור בעכו"ם אינו רק איסור דרבנן מהא דאיבעיא להו בע"ז דף ה' אי משום הרווחה אי משום לפני עור והיאך אפשר דשייך לפני עור והא היה אסור מן התור' דלפני עור היא מן התור' והרי בדף י"ג משמע דהיא איסור דרבנן דהרי אביי אמר לא חשו חכמים ליום אידו ופירש"י דהיא איסור דרבנן וע"כ דלפני עור דעכו"ם אינו רק דרבנן לפע"ד אין ראיה דל"מ לפי פיר"ת בדף ה' בד"ה אסור דהך איסורא היא דוקא בתקרובת ע"ז וא"כ בזה יש לומר דבאמת איכ' איסור תורה דהרי מזבין לו בהמה לע"ז ובדף י"ב קאי בשאר ענינים דאינו אסור מן התור' אלא אף לפירש"י דבאמת בכה"ג ודאי לא הוי מן התור' כיון דהוא אינו מזבין לו בהמה כלל רק שעל ידי שמשתכר אזיל הנכרי וזבין בהמה ומקריבה לע"ז הוי כעין לפני דלפני ופשיטא דאין בזה רק איסור דרבנן אבל בעלמא היכא שנותן לו גוף האיסור אפשר דאסור מן התורה: וראיה ברורה דאיכא איסור תורה בעכו"ם דהרי ר"נ אמר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לב"נ ת"ל לפני עור ומדכללינהו בהדי הדדי והרי בכוס יין לנזיר דאי איכא איסור תורה הוא הדין בב"נ איכא איסור תורה. ובזה יש ליישב מה דדקדקו התב"ש בחידושיו לפסחים והכרו"פ בסי' כ"ז דלמה נקט תרווייהו. ולפמ"ש אתי שפיר זאת להורות דהיא איסור תורה וגם מהא דפריך בפסחים והרי אבהמ"ח וכו' הא לכלבים שרי משמע דלנכרי אסור מן התור' דאל"כ לא קשיא כלל כיון דאינו רק איסור דרבנן לכך נקט לעכו"ם להורות דאסור משום לפני עור אף דעמד והתירן ודו"ק. איברא דלכאור' יש להביא ראיה דאינו רק איסור דרבנן דהרי אמרו שם בדף ט"ז אימר לשחיטה זבני' ואם איכא איסור תורה היאך מקילין בספק וע"כ דדרבנן היא וספיקא להקל. אך לפענ"ד אין ראיה משם דבאמת צריך להבין איך שייך לפני עור בעכו"ם והא לא גרע מישראל לקטן דקי"ל דאם אוכל נבילות אין מצוין להפרישו מכ"ש עכו"ם גדול וצ"ל דזה הו"ל כספי בידים וזה אסור וזה מקרי לפני עור שמכשילו בידים ולפ"ז כל דאיכא ספק שמא לשם ע"ז זבני עכ"פ לא ספי ליה בידים שפיר מותר בעכו"ם דע"ז אין אנו מצווים. ובזה מיושב מה דהקשה בפ"י שם מהא דפסק הרא"ש בתרנגול לבן קטוע להחמיר והרי כאן מקילין מספק שמא לשחיטה זבנה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מספיקא החמירו דאיכ' איסור תורה ושם הספק היא שמא אין כאן ספי בידים ודו"ק. עכ"פ מוכח מזה דאדרבא יש כאן איסור תורה כמ"ש. ולפענ"ד נרא' עוד ראיה לזה דאיכא איסור תורה מהא דהקשו התוס' בחגיגה דף י"ג ד"ה אין דל"ל קרא דמגיד דבריו ליעקב ת"ל משום לפני עור ומאי קושיא והא לפני עור בנכרי אינו רק איסור דרבנן ומשום מגיד דבריו ליעקב עכ"פ הוה לאו דקבלה דהאיסור היא על המגיד. ובפרט לפמ"ש אא"ז שם דלפני עור היא איסור דרבנן ע"ש וע"כ דאיכא איסור תורה ודו"ק. וגם מהא דאמר בב"מ דף ה' דאלת"ה אנן חיותא לרועה היכי מסרינן והא אית ביה משום לפני עור ומדקאמר סתמא משמע דבין רועה ישראל בין רועה עכו"ם דעכו"ם מצווה על הגזל וע"כ דיש בו משום לפני עור מדאוריית' דאל"כ אין קושיא כ"כ דאטו היא ודאי גזל הא יש ספק שמא לא ירעה בשדה אחר וספיקא דרבנן לקולא וע"כ דפסול מן התור'. ולכאורה היה נ"ל ראיה דאינו רק דרבנן דהא דאמרו בסוכה דף למ"ד כי זבניתו אסא מעכו"ם לא תגזזו אתון אלא לגזזו אינהו וכו' ופירש"י משום דסתם עכו"ם גזלי ארעתא ניהו והשתא אם יש חשש זה האיכא משום לפני עור והיא מצוה הבאה בעביר' וע"כ דאינו רק איסור דרבנן ולא חשו לזה בספק קדש. מיהו יש לדחות דבאמת אא"ז בשער אפרים סי' ב' הקשה דנימא דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה אך יש לומר דאם יגזזו הם יהי' מצוה הבאה בעביר' וכמ"ש רש"י ואם כן לא יצאו ידי המצוה ושוב לא יהי' ניחא להו לבעלים הראשונים וגם הא הבעלים הראשונים כבר נתייאשו ואינו שלהם שיהי' שייך ניחא להו ולפ"ז זה כשהישראל יגזוז אבל כשהבעלים עכו"ם יגזוז בודאי כשמתרצה בשביל המצוה ודאי מועיל והארכתי בזה במקום אחר בחידושי לאוונכרי עכ"פ אין ראיה משם. שוב מצאתי בריטב"א בע"ז דף ה' שכתב בהדיא שם דלפני עור בעכו"ם הוא דבר תורה ע"ש. וכן נרא' ראיה מהא דכתב הנימוק"י בפרק בן סורר דמשום לפני עור א"צ להרוג ויעבור ואל יהרג וכן קי"ל להלכה בש"ע סי' קנ"ז ולפ"ז אם נימא דלפני עור לעכו"ם אינו רק מדרבנן פשיטא דיעבור ואל יהרוג ולא גרע מערוה דרבנן דכתב הש"ך שם דיעבור ואל יהרג ע"ש ס"ק יו"ד וע"כ דלפני עור היא מן התור' ודו"ק. ועיין בר"ן פ"ק דע"ז דכתב דהא דאמרינן דהיכא דקאי בתרי עברי דנהרא ליכא משום לפני עור הני מילי מן התורה אבל מדרבנן אסור ע"ש הרי דלפני עור היא מן התורה גם בעכו"ם דשם קאי בעכו"ם ע"ש: