שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ו׳

נשאלתי מהרבני המופלג מוה' חיים שאול משינווא נ"י בהא דפריך הש"ס בע"ז דף כ"ב אי הכי מאי איריא מפני שנקראת על שמו תיפוק לי' משום לפני עור ומאי קושיא הא נפקא מינה כגון דקאי במקום דאיכא עוד מרחץ לשכור מישראל אחר דאז לא שייך לפני עור. וכעין דאמרו בע"ז דף ה' דדוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא דאז שייך לפני עור. וכעין זה כתבו התוס' בחגיגה דף י"ג והנה בתוך כדי דיבור השבתי לו דלפמ"ש המלמ"ל פ"ד ממלוה ה"ב להשיג על שו"ת פ"מ דהיכא דהאחר יעשה גם כן איסור עובר על לפני עור א"כ גם כאן הא גם משכיר אחר יעבור על לפני עור. אך עדיין קשה לה דמשכחת לה שישכור אצל נכרי דאז לא יעבור על לפני עור דהנכרי אינו מצווה שלא להכשילו אם כן לא שייך לפני עור. אך באמת הדבר נכון דלפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קנ"א דבישראל כולי עלמא מודו דמצוה להפרישו אף שיש לו במקום אחר דבית דין מצוין להפרישו ואם כן כאן דהכותי ישראל הוא אם כן מצוין להפרישו אף בכהאי גונא ואף דהש"ך כתב דבישראל מומר אין מצווים להפרישו באמת דבריו תמוהים ועיין בהגהת ש"ב בעל דגול מרבבה שכתב כל שעושה בשוגג או במומר מצווים להפרישו ואם כן כאן דהוא שוגג הכותי דלא משמע לי' איסור חוה"מ דהם אינם דורשים רק בפשוטו של מקרא ובכה"ג מצוים להפרישו ובלאו הכי יש לומר דאף דבמומר אין מצווים להפרישו אבל למספי ליה בידים בודאי אסור וכאן הוי כספי ליה בידים דבודאי יעבוד בשבת ועכצ"ל כן דהרי הש"ך כתב שם הטעם דלא גרע מישראל אוכל נבילות דבית דין מצווים להפרישו והרי אנן קי"ל דאין ב"ד מצווים להפרישו וע"כ דכוונתו דבזה הו"ל כספי בידים ומ"ש הש"ך דבמומר אין מצוין להפרישו היינו היכא שאין נותנין לו בידים רק שאינו מונעו מאיסור ובאמת לשון הש"ך אינו מורה ע"ז והראשון עיקר. ובזה יש ליישב קושית התוס' בע"ז שם דמה פריך א"ה ולא פריך על מימרא דר"ש בן אלעזר בעצמו ע"ש שנדחקו ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי דכל הקושיא היא משום שבישראל מצווים להפרישו והכותי לא מיקרי מומר ולפ"ז הא רשב"א לשיטתו בחולין דף ה' גבי חמרא דא"ל האי סבא ושמת סכין בלועיך ומשום דמות יונה שמצאו להם בהר גריזים ופירש"י שם דנעשו מומרים לע"ז ואם כן שוב לא מצווים להפרישו דבמומר א"צ להפריש כמ"ש הש"ך אבל הש"ס שפיר מקשה דכיון דאמר דהכותי לא מציית דאמר אנא גמירנא טפי מינך והיינו ע"כ טרם שגזרו עליהם דאל"כ לאחר שנעשו מומרים וכעכו"ם גמורים איך יאמר דגמיר טפי מיני' והא עובד ע"ז והוא עכו"ם גמור בין להקל ובין להחמיר ועיין ש"ך יו"ד סי' קנ"ט ס"ק ה' ואם כן שפיר מקשה דשייך לפני עור ודו"ק: