שוב ראיתי שיש ראיה ברורה מהא דאמרו בב"ק דף נ"ו דהשוכר עידי שקר פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ומוקי לה במעיד לחבריה וכתבו בתוס' דמיירי שאין לחבירו לשלם או שהלך למדינת הים ואם נימא כסברת השערי משפט דבכהאי גוונא הוה ליה יאוש אם כן למה יתחייב לשלם הא כיון שחבירו שכר עידי שקר אם כן ידע שיצטרך לשלם ואייאושי מייאש מהממון ואין לומר כיון דהוא בעצמו יודע ששקר דוברים אם כן סמך שעדים יבואו ויזימם זה אינו דהא באמת לא באו עדים כלל ודלמא באמת יאמרו במקום שלא היה עדים שיוכלו להזים שיאמרו עמנו הייתם דבשלמא כשאמרו שרבע ידע ששקר הוא ויבואו עדים להזים דהרי אמרו שהיו באותו מקום כשרבע והוא יודע שלא היה באותו מקום וגם הא עידי ממון א"צ דרישה וחקירה אם כן לא שייך שיתיראו מחשש עידי הזמה ואם כן אייאושי מייאשי וע"כ דכל שמודה ששכר שוב הוה ליה מחילה בטעות ואין לומר דסמך שהעדים יודו ששקר דוברים דזה אינו דמלבד דזה סמיכה רחוקה דאחר ששכרום להעיד שקר היאך יודו אף גם דהרי הד"מ כתב בחו"מ סי' ל"ב וכן קי"ל בש"ע שם דאף אם יודו אין הבע"ד צריך לשלם דהבע"ד יאמרו שבדין הוציא ע"ש:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ט (ח׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.