שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ט (ב׳)

הנה יפה שאלת וכבר העיר בזה הקצה"ח ז"ל סי' ל"ח ע"ש והניח בקושיא. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש בזה ע"פ מה דאמרו בכריתות דף כ"ד בשור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם וזכה בו זכה משום דמעידנא דנגמר דינו אפקריה כיון דלא ידע וחשב שאמת הגידו ולפ"ז כיון שהעידו ששורו הרג פלוני דחייב השור סקילה אם כן הרי חייבו אותו מיתה ואפקורי אפקריה להשור אם כן לא גרמו לו היזק לבעלים דבלא"ה אפקריה להשור וא"ל דע"ז גופא שאפקריה יתחייב דזה אינו דהתורה אמרה כאשר זמם לעשות ולא כאשר זמם לגרום וכיוצא בזה כתב הריטב"א בחידושיו ריש מכות בהא דאמרו דאין אומרים יעשה זה בן גרושה ובן חלוצה תחתיו וכו' והקשה יתחייבו במה שרצה להפסיד לו מתנות כהונה וכתב דזה הי' כאשר זמם לגרום וכאשר זמם לגרום לא חייבו ע"ש והוא הדין כאן אם היו הבעלים מפקירין השור בשעה שהעידו שהרג ולא מחמת העדות בודאי היו פטורים וא"כ אין החיוב בא אלא על שזממו לגרום שיפקיר וזה אינו מקרי זמם לעשות רק זמם לגרום וכיוצא בזה כתבו הבעה"ת והנמשכים אחריו דבכל דיני דגרמי גורם לגורם פטור והביאו הש"ך בחו"מ סי' שפ"ו ובזה נראה לי דמה שנסתפק בקצה"ח שם אם ע"א במקום דמחייב ממון כגון בטוען נגדו א"י אם שייך בי' תורת הזמה והביא מדברי התוס' ב"מ דף ד' דמשמע דהיכא דמחייב ממון שייך בי' תורת הזמה ולפמ"ש אי אפשר לומר כן כיון דהוא אינו בא רק לשבועה רק שהוא טען א"י אם הוא חשוד וכדומה וגם בנסכא דר' אבא כתב בשו"ת מיימוני לספר משפטים סי' ס"א דצ"ל באופן שהעד לא בא רק לשבועה ואם כן אינו רק גורם לממון והוה ליה כאשר זמם לגרום ובכהאי גונא לא שייך בי' תורת הזמה וז"ב. ומאד אני תמה לפי דברי הקצה"ח דבכה"ג דמחייב העד ממון שייך ביה תורת הזמה אם כן יקשה בהא דאמרו בב"מ דף ד' מה להצד השוה שכן אינן בתורת הזמה תאמר בעדים שישנן בתורת הזמה ומה קושיא הא גם בע"א משכחת לה תורת הזמה וע"כ דגם בכה"ג לא שייך ביה דין הזמה וממקום שבא משם תשובתו והן נסתר מחמתו מ"ש הקצה"ח שם דעכ"פ חייב העד משום דינא דגרמי. ולפמ"ש גם זה פטור לפי דעת הבעה"ת דהו"ל גורם דגורם וז"ב: