ראיתי ביראים מצוה רמ"ג שהקשה מנ"ל דבעדים זוממין נותנין למי שהעידו עליו דלמא נותן למי שירצה ע"ש ובשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תרכ"ב נדחק מאד בזה וכבר כתבתי בזה בתשובה באורך ואינו לפני וקשה עלי החיפוש וכעת נראה ע"פ מה דאמרו בכתובות דף ל"ב דעולא ס"ל כל דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם ולא לקי וקאמר שם דגמר מעדים זוממין והרי אמרו שם ואי ממונא לקולא והקשו התוס' אם כן אתגורי מתגר וכתבו דחס רחמנא על ממונו של נחבל ואם כן בעדים זוממין אי נימא דמשלם לכל מי שירצה אם כן יקשה אתגורי מתגר ולא שייך תירוץ התוס' דחס רחמנא הא נותן לאחר לכל מי שירצה וע"כ דמשלם למי שהעידו עליו ואם כן ל"מ אם נימא דבממון כאשר עשה ג"כ חייב בודאי שייך דחס רחמנא על ממונו של זה שהפסידו ואף בכאשר זמם עכ"פ רצה לחייבו וצערו מהראוי שישלם לו אף בגוף הדבר שכתב היראים דהוא קנס צ"ע דהרמב"ן בספר המצות מצוה רל"ה כתב דאין במצות התורה מה שמצינו לעשות קנס רק דין ואם כן כאן דכתיב ועשיתם לו אם כן היא מצוה ולא שייך קנס ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.