הנה לפענ"ד ל"ק בפשיטות לפי דעת הקדמונים דד"א אינם קונים בגניבה משום דחז"ל לא תקנו ד"א היכא שהוא באיסור ועיין בש"ך חו"מ סי' רמ"ג ואם כן כאן דאינו יכול לזכות באם כדאמרו שם דהא חייב בשילוח ואם כן שוב אינם קונים לו ד"א וגם להקדישו א"י רק במיגו דאי בעי זכי לנפשיה וכאן לא זכי לו הד"א בזה וכמ"ש. ובזה מיושב גם לשיטת הרא"ם הנ"ל דניהו דמקרי שלו כל שבידו לזכות אבל לענין הקדש צריך להיות ברשותו דאיש כי יקדיש את ביתו קדש אמר רחמנא והרי אינו ברשותו דד"א לא קני ליה וז"ב. ומדוקדק לשון הש"ס דפריך רק דא"ב ולא פריך דאינו שלו והיא מה"ט שכתבנו:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ד (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.