אמנם באמת הדבר נכון דבאמת המהר"ם בתשובת מיימוני שם לא ס"ל סברת הש"ך שם שהרי הקשה בהא דאמר גבי חשוד דחשוד מאן אלימא דחשוד לוה מי יימר דמשתבע והקשה הא לחברו יפטור העד המסייע ומחלק כיון דנפיק ממונא אפומא דעד אם כן העד בא לממון ע"ש ואם איתא לסברת הש"ך אין מקום לקושיתו דכיון דהעד בא לחייב שוב לא יכול העד לפטור ושפיר היה צריך לישבע וכ"כ הש"ך בסי' צ"ב ס"ק ט' באמת הטעם דלכך בחשוד אין העד פוטר לשכנגדו משום דא"י לעשות שתי פעולות וע"כ דמהר"ם בתשובת מיימוני שם לא ס"ל סברא זו ואם כן שפיר כתב דבנסכא דר' אבא דאינו בא לממון דהיה יכול לומר לא חטפתי שוב היה העד המסייע פוטר לשכנגדו וז"ב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ג (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.