שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״ב (ח׳)

ודרך אגב ארשום בהא דאמרו בכתובות דף ח"י דרבנן וראב"י פליגי אי בבנו מעיז והקשה המהרש"ל דלפי המסקנא אכתי לתני ומודה ראב"י באומר מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס וכשאינו תובעו ואליב' דראב"י והמהרש"א נדחק וכתב הפ"י דאינו קשה דלמסקנא מאן לימא לן דר"י לא כרבנן ס"ל ואם כן אפילו בתבעו פטור. והנה החריף מוה' מאיר בראם נ"י תמה ע"ז דכרבנן ודאי לא מצי סבר דהא ר"י מיירי בלא תבעו ורבנן מיירי בתבעו ואפ"ה פטרי וכמ"ש רש"י ד"ה אליבא דמאן ולכאור' תימה הוא אבל באמת לק"מ די"ל דע"כ לא אמר ר"י דבתבעו חייב רק במקום דא"י להעיז אבל בנו מעיז והוה משיב אבידה ורש"י לא כתב רק דמודה ר"י לא שייך בזה דהא ר"י לא מיירי רק בלא תבעו ולרבנן בבנו אף בתבעו מודה ואינו מענין דמיירי ר"י אבל לענין הדין אין סתירה מרבנן לר"י ודו"ק היטב. ועיין בשטה מקובצת במ"ש בשם אחד מהחכמים בתשובותיו ואין הזמן מסכים לעיין בזה: