ולפענ"ד נראה דהדבר נכון דהרי באמת אמרו בגיטין דף י"ד בהאי הנאה דמשתניא ליה ממלוה ישינה למלוה חדשה גמר ומשעבד נפשיה ופרש"י דמלוה חדשה יוכל לשמוט הפרעון זמן ארוך ולפ"ז אם אמרינן דגמר ומשעבד נפשיה מכ"ש לענין נגיעת עדות דאמרינן דהוה נגיע' דאף בדרך רחוקה ונפלאה מחשב נגיעה כמ"ש הרמב"ם ולפ"ז שפיר שם הוה נוגע בעדות די"ל דנוח לו שיהיה השני מלוה שלו דהוה מלוה חדשה ולגבי הראשון הוה מלוה ישינה ומעתה זהו שם אבל בהך עובדא דש"ך דשם מיירי שכעת אין ללוה לפרוע רק דהחשש היא שמא יתעשר להס"ד של הסמ"ע דמקרי נגיעה בזה אבל עכ"פ גם אצל השני יהיה אז מלוה ישינה ומה נוח לו לזה יותר מזה וז"ב. ומעתה כאן דלהשני נתחייב בשוה כמו להראשון שפיר כתב הרא"ש דלא הוה נגיעה ואולי יש לומר דאם נימא כדעת הנימוק"י בפרק הגוזל ומאכיל דבאונסין אין השואל חייב רק משעת אונסין והו"ל איני יודע אם נתחייבתי ועיין ש"ך חו"מ סי' רצ"א אם כן שוב הוה נוגע דאם יתחייב למשכיר הוה מלוה ישינה דנתחייב משעת שכירות משעת משיכה משא"כ במתה כדרכה דהוה אונס ולא נתחייב רק משעת אונסין וצ"ע בזה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ״א (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.