שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן נ׳ (ח׳)

ובזה יש ליישב קושית התו"י דאמאי לא משני אביי לעיל בדף ולפמ"ש אתי שפיר דברישא באמת אין הוכרח לומר דיש יונים יותר וכמ"ש בשטה מקובצת הנ"ל ואם כן גם לר"ח אתי שפיר דהא הו"ל קרוב ומצוי וע"כ משום ס' מוכן אתינן עלה ואם כן שוב אין הכרח לר"ח ול"צ לאוקמא בדף אבל בסיפא גבי לפני הקן דע"כ מיירי שיש שובכין אחרים שלא זימנם וכמ"ש בשטה מקובצת מדקתני אח"כ ואם אין שם קן אלא הוא ואם כן שם פשיטא דהוה ליה קרוב ומצוי ואתי שפיר לר"ח ולכך הוצרך אביי לדחוי בדף ודו"ק היטב כי ת"ל חריף וישר הוא. אחר שכתבתי כל זה האיר ד' עיני ומצאתי בעבודת הקודש להרשב"א ז"ל בבית מועד בשער החמישי בדיני מוקצה ונולד שהביא להנך דינים וכתב שם וז"ל זימן שחורים וכו' כולן אסורים ואין אומרים שמא נתחלפו מקן לקן וכו' אלא חוששין שאלו פרחו והלכו להן בשאר הקינים ושבשאר הקינים באו לכאן בד"א כשיש שם יתירים מאלו שלא זימנם ואע"פ שאלו קרובים זה לזה יותר שכ"מ שיש רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואפילו במקום קורבה המוכחת עכ"ל. ובתחלת ההשקפה נשתוממתי על המראה דנראה מדמפרש פירוש אחר בש"ס ולא ידעתי מה זאת וכפי הנראה כיון לפרש דמה שאמרו לימא מסייע ליה לר"ח לא מרובא דעלמא אמרינן רק דהיונים שלא זימנם הם בעצמם הרוב והוה אמינא דניזיל בתר הקרוב קרוב יותר וע"ז אמר דגם בזה אזלינן בתר הרוב וכדאמר ר"ח ואם כן שוב אין מקום לקושיא הלז דלא שייך כאן קרוב ומצוי וכמ"ש דגם זה מצוי כמו זה ודו"ק: