שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ה׳ (ב׳)

שוב מצאתי בשעה"מ פכ"ה משבת הלכה כ"ד שהאריך הרבה בענין הלז והאריך בכל קושיות המגן אברהם ורמיזותיו ע"ש באורך ולפמ"ש אתי שפיר וע"ש מה שהקשה במה שכתב רש"י בביצה דף ל"ג ד"ה והלכתא שכתב דמותר באינו מתכוין אף דהוה פסיק רישא ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דשם בנין ארעי הוה ואינו מלאכה כלל רק דגזרו אטו בנין קבע וכדאמרו שם וכיון דאינו מלאכה בעצמותו שרי בפסיק רישא ודו"ק. גם קושייתך מסוכה דף ל"ג מבואר שם וכבר כתבתי דהיא קושית המגן אברהם ולפי מה שכתבתי הדבר מבואר. ובזה אתי שפיר הא דמשני הש"ס כגון דאית ליה הושענא אחריתי והרמב"ם השמיטו והכסף משנה וכל הפוסקים תמהו על דבר השמטה ועיין בט"ז סי' תרמ"ו ולפי מה שכתבתי אתי שפיר כיון דאם היה לו הושענא אחריתי לא היה כאן תיקון כלי וכמ"ש רש"י שם ועיין בתוס' שם ולפ"ז אף שאין כאן הושענא אחריתי עכ"פ מלאכה בעצמותו אין כאן דהרי אם היה כאן הושענא אחריתי לא היה מקרי תיקון כלל ורק דבשאין לו הושענא אחריתי מחזי כתיקון כלי וכיון שכן שוב מותר פסיק רישא בדרבנן בכה"ג ודו"ק. ובחידושי אמרתי בישוב דברי רבינו על פי מה שהקשה בחידושי הריטב"א שם דנימא מתוך שהותר לצורך אוכל נפש הותר אף שלא לצורך ותיתי לי דקיימתי מסברא דנפשאי קושיא זאת וכתב הריטב"א כיון דעושה כלי שהוא דבר מסויים לא התירו בשביל מתוך ומעתה כיון דאם הי' לו הושענא אחריתי לא היה מקרי תיקון כלל אם כן עכ"פ לא מקרי כלי מסויים ושרי משום מתוך ודו"ק. ועיין מ"א סי' שי"ז בסופו שם בס"ק ה' שנחית ג"כ לסברא זו דלא אתי להוציא כיון דאינו מתכוין ולפע"ד הוא הסברא שכתבתי דכל שאינו מתכוין לא שייך לגזור אבל זה דוקא כל שהוא משום גזירה אבל לא כשחשוב מלאכה בעצמותו מדרבנן וכמ"ש ודו"ק אחר שכתבתי זאת מצאתי במקנה בקונטרס אחרון סי' ס"ד סעיף ה' וגם כן לא ביאר החילוק ע"ש ומ"ש הוא נכון: ועיין בכורות דף כ"ד ע"ב בתוס' ד"ה והיינו משמע דאף בדרבנן אסור בפסיק רישא. ובמ"ש יש לישב קושית התוס' בשבת דף ל"א שהקשו לפי מה דמסקינן דאית ליה הושענא אחריתי ולפירש"י לא חשוב תיקון כלל א"כ אף למ"ד דבר שאין מתכוין אסור מותר דאין כאן תיקון ולמה אוקמינן דס"ל כאבוה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא מיירי דאית ליה הושענא אחריתי רק דעכ"פ בכה"ג שרי משום דבדרבנן פסיק רישא שרי או דהותרה משום מתוך ולפמ"ש במק"א דמכאן ראיה למ"ש השה"ג דפסיק רישא לא מקרי רק היכא שאי אפשר באופן אחר כ"א באיסור ופירשתי כיון דאפשר בהושענא אחריתי לא מקרי פסיק רישא א"ש גם כן קושית התוספות הנ"ל ודו"ק: