שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ה׳

ע"ד שאלתך על מ"ש התה"ד סי' ס"ד דפסיק רישי' במידי דרבנן מותר והקשית מהא דפריך הש"ס בסוכה דף ל"ג והא הוי פסיק רישיה והרי התם הוה דרבנן דמתקן מנא דהתם אינו רק איסור דרבנן כמ"ש התוס' בדף ק"ג בד"ה שבת וא"כ מותר אף פסיק רישא. הנה יפה שאלת וכמה אחרונים הקשו זאת. וכפי הנרא' רמזו המ"א סי' שי"ד ס"ק ה' בהשיגו על תה"ד במ"ש וכ"כ התוס' בשבת דף ק"ג סוף ד"ה ל"צ וכוונתו למ"ש. אך לפענ"ד הדבר נכון וטרם יהי' כל שיח נבאר סברת התה"ד דמ"ט יהיה מותר בדרבנן פסיק רישא דהרי רבנן עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכמו דבדאוריית' אסור בפ"ר כמו כן יהי' אסור בדרבנן מדרבנן אמנם נרא' דהנה במלאכת שבת דאסור מדרבנן יש שתי ענינים יש מלאכות שאמרו חכמים דאותן המלאכות הם דומות קצת למלאכה דאוריית' ואם נתיר בהם נתיר ג"כ מלאכה דאורייתא ויש שהם בעצמותם נחשבו למלאכה מדרבנן דאף דהתורה לא החשיבה אותם מלאכה מדרבנן חשיבי מלאכה. ועתה נרדפה לדעת הנ"מ וההבדל שבינותם. הנה במלאכות שגזרו משום דדמי למלאכה דאורייתא והגזירה הוא דאם נתיר אותם נתיר מלאכה דאורייתא אם כן אין כוונתו למלאכה דאוריית' כלל ומהיכי תיתי ניחוש שיעשה מלאכה דאוריי' ולכך מה לנו במה שהוא פסיק רישא הא כל שאינו מתכוין ובעצמותו אינה מלאכה אם כן פשיטא דמותר ומעתה בהך דתה"ד דשם כל החשש שאינו עשוי להכניס ולהוציא ואינו פתח מן התורה ורק דגזרו משום טלטול תרנגולים ולהכי כל שאינו מתכוין ליכא שום איסור אף דהוה פסיק רישא דהרי לא נתכוין לעשות פתח כלל ובעצמותו לא מקרי פתח דאין שם פתח על זה ושפיר כתב התה"ד דמותר בזה אף דהוה פסיק רישא וכמו כן הביא ראיה ממהר"ם במרדכי שכתב לענין שפיכת מים לכרמלית דכל שאינו מתכוין הרי בעצמותו אין בכרמלית שם איסור ורק דגזרו אטו רה"ר וכל שאינו מתכוין שרי וזה ברור בכוונתו. ומעתה סרה מהר קושייתך שהיא קושית המגן אברהם דבסוכה דהוה מתקן מנא מדרבנן והיינו דהוה כמחתך או כמכה בפטיש וכמו שכתב מהרמב"ח בכפות תמרים שם באורך אם כן מדרבנן מקרי מלאכה שהוא מחתך או מכה בפטיש ואם כן כל דהוה פסיק רישא הרי עושה מלאכה בעצמותו מדרבנן ואסור כמו בדאורייתא כל דהוי פסיק רישא דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וזה ברור כשמש. ואחרי שזכינו לזה אם חומה נבנה עליה טירת כסף שבזה מיושב כל קושיות המגן אברהם על תה"ד דמה שרמז בסי' שי"ו ס"ד והיינו לענין פריסת מחצלת על גבי הכוורת דאסור בפסיק רישא אף דאינו איסור תורה כמו שכתב המגן אברהם שם בהדיא לא קשה דשם עכ"פ מדרבנן הוי מלאכה ואסור בפסיק רישא. וכן מה שרמז לסי' של"ו לא קשה דשם הוה חופר מדרבנן שמשוה חריץ וגומא ובכה"ג אסור וגם מה שרמז לסי' רע"ז גם כן לא קשה דשם גם כן הוי מלאכה בעצמותו מדרבנן והתה"ד לא אמר רק באם אינו מלאכה בעצמותו רק משום גזירה אטו מלאכה דאורייתא וגם בסי' ס"ב בתה"ד שם התיר גם כן פסיק רישא לענין אמירה לעכו"ם דהוי שבות והובא ברמ"א סי' רנ"ג בסופו הוא גם כן משום דבאמת אין איסור בזה ולא מקרי מלאכה בעצמותו מה שאומר לעכו"ם ורק שחז"ל אסרו זאת משום שבות ובכה"ג כל שאינו מתכוין לא שייך זאת מה שאין כן היכא שהוא מלאכה בעצמותו. ובזה מיושב מה דקשיא לי כמה שנים ואחר כך מצאתי בליקוטי פרי חדש סי' תקי"א שרמז לזה מדברי התוס' במ"ק דף ד' ע"ב ד"ה מפני מבואר דאף בדרבנן אסור פסיק רישא ולפמ"ש אתי שפיר דשם הוה כחורש מדרבנן ולכך אסור אף מדרבנן וזה ברור: