שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ט (ב׳)

וראיתי בספר בית הלל סי' נ"ז ובסי' ע"ט שחידש דאף דנולד מן הטריפה מותר מבל מקום זה דוקא בנתעברה מקודם אבל אם נטרפה מקודם והיא מן המיעוט שנתעברה ונולדה אח"כ דאפ"ה טריפ' כמ"ש הרשב"א לענין טריפה שחיתה י"ב חדש דמ"מ טריפה היא ה"ה דלא מועיל עיבור ולידה ובכה"ג ודאי גם הולד אסור ע"ש והנה מלבד דגוף הדין לא משכחת לה דאף שאירע מעשה ניסים שחיתה י"ב חדש אבל להוליד א"א וכמו שנראה קצת בחולין דף נ"ז נ"ח ועיין בע"ז דף ט"ז דא"ל והלא מרביעין עליה ויולדת וכו' א"ל לכשתלד אלמא דליכא במציאות כלל שתלד אך אף אם נימא דמיעוטא מולידין ובזה באמת נחלקו חכמים ור"י דר"י לא חייש למיעוטא וחכמים חיישי למיעוטא. ובזה מיושב דאנן קי"ל כחכמים שם דאף שבורה אסור והרי טריפה אינו מוליד וכבר תמה בזה הכו"פ בסי' נ"ז ולפמ"ש אתי שפיר דאנן חיישינן למיעוטא דמולידין ע"ש היטב בכו"פ ותמצא כן ויש לישב בזה הרבה דברים ואכ"מ. אמנם לאסור הולד שנולד מטריפה לפע"ד אי אפשר לאמרו דלמה נטריפנו דכיון דעובר יש לו חיות בעצמו וכל הטעם שטרפה אסורה היא משום שאינה חיה ומתנוונת והולכת וזה חי הוא ובריא ושלם וכמ"ש הרשב"א והר"ן וראי' לזה מחולין דף נ"ח דלא משכח לה פלוגתא דר"א ור"י רק בעברה ולבסוף נטרפה ולא בנטרפה ולבסוף עברה משום דס"ל טריפה אינה יולדת ועיין בתוס' שם ד"ה במאי ולא משום דבזה גם ר"י מודה דאסור וע"כ דגם בזה לר"י מותר וראיה ברורה לזה מהא דמוקי לה בזבחים דף ע"ד בולד טריפ' ואליבא דר"א וכל האמוראים לא רצו לאוקמא כר"א ואם איתא הא משכחת בכה"ג דהיתה ולד טריפה שנולדה אח"כ דאסורה אף לר"י ואף דיש לדחות דבכה"ג דאסורה להדיוט גם כן אם כן היאך קתני ירעו עד שיסתאבו הא אין פודין קדשים להאכילן לכלבים וכקושית התוס' בדף ע"א ועיין בכו"פ סי' ע"ט ותבין מכל מקום פשטא דשמעתא מורה כן וכן כתב בהדיא הש"ך בסי' ע"ט דולד טריפה היינו שנולדה אח"כ ובטריפה ודאית ואפ"ה מותרת ודוק. ומדי דברי בשו"ת מהרי"ט סי' צ"ו הנ"ל ע"ש שהאריך במה דעובר דאסור עכ"פ בישראל להרגו והנה אמרתי להזכיר מ"ש בחידושי ליישב דברי הרמב"ם פ"א מרוצח הלכה ט' שכתב במקשה לילד דמחתכין העובר ונתן טעם מפני שהוא רודף ותמהו עליו כולם דהא בש"ס לא אמרו טעם זה ביצא ראשו וע"ז דחו בש"ס דמשמיא קא רדפו לי' ואם כן גם בלא יצא ראשו למה מקרי רודף ועיין בשו"ת חות יאיר סי' ל"א שהאריך בזה ולפענ"ד נראה דק"ל להרמב"ם דהנה אנן קי"ל דבישראל ההורג עוברין אינו חייב ובב"נ חייב על העוברין וכתבו התוס' בסנהדרין דף נ"ט דל"ק מי איכא מידי דלישראל שרי וכתבו כיון דעכ"פ יש איסור בישראל ל"ש דשרי לישראל ועיין בחולין דף ל"ג בתוס' שם ולפ"ז קשה ליה לרבינו דהיאך הותר לחתוך העובר להציל האם והא כיון דב"נ נהרג ובודאי אסור דאין דוחין נפש מפני נפש ובישראל שרי א"כ מי איכא מידי ועל זה חידש הרמב"ם דבישראל מותר משום דהוה כרודף וניתן להצילו בנפשו ואם כן זה דוקא בישראל ומה שהוא מצוה בישראל בזה לא שייך מי איכא מידי כמ"ש התוס' בסנהדרין שם לענין שבת דישראל מצווה על שבת ול"ש מי איכא מידי: