שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ח (ב׳)

ולכאורה רציתי לומר דהרא"ם לשיטתו שהביא המרדכי פ"ק דחולין משמו שהקשה בהא דאמר רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן והיאך נאמן עד אחד נגד חזקת איסור וכתב דלא אמרינן דאינו נאמן עד אחד נגד החזקה דוקא באינו מוחזק לכשר ע"ש ולפי זה כל שחשוד לגזול עכ"פ אינו מוחזק לכשר ושוב אינו נאמן נגד החזקה אך זה אינו דעכ"פ כיון דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אם כן כל שהוא לגבי שחיטה מסתמא מומחה הוא ורוב עדיף מחזקה וא"ל דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דזה כבר תירצו הרא"ש והרשב"א באופנים שונים ואף אם נימא דלא ס"ל להרא"ם כן מכל מקום יקשה דמה"ת לחשדו בשחיטה ולא נימא דמסתמא לא עבר ושחטו בעצמו ונתנו לאחר מומחה לשחטו ועיין בט"ז בסי' ב' ס"ק ט' דיש ס"ס ועוד דהא בתוספתא פ"ב דחולין מבואר בהדיא דה"ה נגנבו וכדכתבו התוס' והרא"ש בב"מ שם ועוד אני תמה בהא דאמרו בב"מ שם התירוהו משום מציאה כרשב"א והתירוהו משום שחיטה כר"ח בר"י וכו' ולדברי היריאים דהטעם שמותר בנאבדו משום דהשוחט חשב שיאוש בעלים נגע בו ע"כ כרשב"א ס"ל דאל"כ לא מייאש הבעלים ואם כן היה לו לומר דהתירוהו משום מציאה ומשום שחיטה כר"ח בר"י וע"כ דמותר משום דלא חשוד ע"ז כמ"ש התוס' וכל הפוסקים וע"כ דברי היראים צ"ע ומי שמישבם שכר הרבה יטול מן השמים ולכאורה הייתי אומר דלק"מ מתוספתא דכפי שהביאו כל הפוסקים לשון התוספתא לא כתוב רק תרנגלתו שנגנבה ובעוף אם נימא דאין שחיטה לעוף מן התורה לא שייך חזקת שאינו זבוח ועיין בתוס' שבועות דף כ"ד ובפרי מגדים בפתיחה להלכות שחיטה אבל באמת מלבד שזה רחוק אף גם עיינתי בדברי התוספתא בעצמה ונזכר שם גם בהמה ועיין במרדכי פ"ק דחולין שכתב גם כן דנאבדה לאו דוקא ואף בנגנבה אף דלא שייך ששחטו בשביל שחשב שנתייאשו הבעלים וראיתי להתב"ש שרצה לדייק מלשון המרדכי הנ"ל דהטעם באבידה משום דמתייאש אבל באמת זה אינו דאם כן מאי טעמא דנגנבה והמרדכי בא לשלול סברת הרא"ם דלא תימא דהטעם בנאבדה משום דמתייאש ע"ש ודו"ק: