שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ו (ב׳)

ע"ד אשר כתבת על דברת המהרש"א בתוס' בכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב שהקשה על התוס' שם שכתבו דבמקום דאיכא חזקה חיישינן ועל זה כתב המהרש"א דא"כ בהא דאמר היכא אכלינן בישרא גם כן קשה דנימא סמוך מיעוטא לחזקה דבחזקת איסור היתה עומדת וע"ז כ' המהרש"א דהך דשמא במקום נקב קשחיט אין עומד בחזקת איסור שלא נשחטה דאף אם נשחטה במקום נקב מ"מ לא מקרי אלא טריפה שנשחטה ומטהרה מידי נבילה עכ"ז וע"ז תמהת ונבהלת דאיך אפשר דנקובת הוושט לא מקרי עכ"פ נבילה לאחר מיתה ולא מועיל שחיטה בזה וכמבואר בי"ד בסי' ל"ג ובש"ך שם. הנה יפה הערת וכבר קדמך הרב בעל פרמ"ג ביו"ד שם ס"ק ה'. ואני לעצמי איני רואה שיהי' תמיה גלויה כל כך על המהרש"א דהמהרש"א אזיל בשיטת התוס' ומדברי התוס' משמע דס"ל דנקובת הושט טריפה הוא דהוה ולא נבילה דהרי בקידושין דף כ"ז ע"א ד"ה שחטה הביאו בשם רש"י שפירש שחטה ונמצאת טריפה שנטרפה בשחיטתה כגון נקובת הושט ואף דפירשו שם באופן אחר אבל ע"ז לא השיגו. הרי שלך לפניך דקרי לנקובת הושט רק טריפה דהרי אמר שחטה ונמצאת טריפ' והש"ס מקשה אמאי הראשונה מותרת בהנאה ע"ש הרי דנקובת הוושט לא הוה נבילה מחיים אף לא לאחר שחיטה רק טריפה וא"כ המהרש"א דאזיל בשיטת התוס' שפיר כתב לדידהו דנקובת הושט הוה טריפה. שוב ראיתי בתוס' חולין דף ל' ע"ב ד"ה החליד במיעוט סימנים שהביא המהרש"א בחידושיו תוספתא דנקובת הושט טריפה הוה ושחיטתה מטהרתה מידי נבילה הרי בהדיא דאינו רק טריפה וא"כ ל"ק כלל: