שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ד׳ (ח׳)

וראיתי בשערי משפט סי' ג' ס"ק א' שהקשה בהא דאמרו ריש סנהדרין אטו בתלתא מי לא הוה יושבי קרנות ומשני א"א דלית בהו חד דגמיר וסביר והרי מי דלא גמיר ולא סביר אשרה הוא דמקרי ושוב הוה כנמצא אחד מהם קרוב או פסול דהדין בטל לגמרי ולפע"ד לא דמי דע"כ לא אמרו דנמצא אחד מהן קרוב או פסול הדין בטל רק בשנצטרף עמהם להדין וכמו בעדות דבעינן שיצטרפו בראיה ובהגדה וה"ה בדיינים כשנמצא אחד מהם קרוב או פסול ונצטרף בעת הדין או בגמר דין אבל כאן כל הפסול הוא בשביל שהוא הדיוט וא"י לדין ואם כן מה התחברות יש לו עם הדיין דגמיר וא"ל דהא בעי שלשה דז"א דבאמת כשר באחד רק דחיישינן שמא יהיה הדיוט ובשלשה א"א דלא יהי' חד דגמיר וסביר וא"כ שוב א"צ לצירוף וא"ל לפי מה דמבואר בש"ע ס"ג דבהודאה לפני יחיד מומחה יכול לחזור בו משא"כ בשלשה א"כ צריך לענין הדין שלשה ז"א דזה לאו לענין גוף הדין רק שלא יחזרו בו וסגי בשנים וז"ב. ומן האמור נרא' לפע"ד דמזה מוכח דהדיוטות כשרים בדקבלו עלייהו ולא הוה דינם כעכו"ם וכמ"ש הרמב"ן בתורה פ' משפטים ועיין בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ר"ץ ובשו"ת הר"ן סי' ע"ג אבל אם נימא כמ"ש הר"ן בחידושיו רפ"ק דסנהדרין דאף דהדין כשר בפני הדיוטות אבל מ"מ עושה איסור במה שדן לפני הדיוטות והם כמו עכו"ם א"כ קשה דהו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול דפסול גמור הוא ההדיוט והרי הוא כמו עכו"ם וא"ל דלא נתחבר עם הדיינים דז"א דכיון דהדין כשר א"כ נפסק ע"פ שלשה ובאמת נעשה איסור בזה והוא פסול גמור דהדיוט אסור לדון. ובאמת שיש לדון בדברי הר"ן דמאד הדבר תמוה דאיך אפשר דמי שאינו סמוך יהי' פסול לדון כעכו"ם מן התורה לולא דשליחות דקמאי עבדינן ולא ניחא למרייהו דלימא הכי דכל חכמי בבל שלא נסמכו יהיו דינם כעכו"ם ח"ו ועיין בר"ן פ"ק דתענית גבי אין תענית ציבור בבבל שביאר הדברים דבני בבל נקראים הדיוטות וגם אם מקבל רשיון מהמלך מבואר בש"ע ס"ג דיש להם לדון והוה כמו קיבל רשות מר"ג ואיך אפשר דמצד דין תורה הוה כמו לדון בדין עכו"ם ומצינו בגדולי הפוסקים שהי' להם כח לדון אף ד"נ ועיין שו"ת הריב"ש סי' ר"נ וגם הריב"ש בעצמו היה לו כח וכל בית דוד היו נסמכים מהמלך כמ"ש הרדב"ז וחלילה שיהיו עושים עבירה ח"ו ובפרט בד"נ וגם קשה דא"כ איך דיניהם דין כמ"ש הר"ן רק דאסור לדון בפניהם והרי כל מלתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ויתבטל הדין ואז שוב לא יעשה איסור ואף שיש לחלק מ"מ הענין בעצמותו תמוה דעכ"פ נמצא אחד מהם קרוב או פסול הוה וא"ל כיון דאינו בגדר דיין שוב הוה כעכו"ם ואינו פוסל בעדות בנמצא אחד מהם גוי או אשה מה שאינו בגדר עדות וכמ"ש בתומים סי' ל"ו ובנתיבות שם דזה א"א וח"ו לומר דאינו בגדר דיין כלל חלילה חלילה לא תהא כזאת בישראל ומה ענינם לעכו"ם שם הוא מקרי שם עכו"ם אבל כאן ניהו שהוא הדיוט אבל יכול לקבל עליו ולפעמים ההדיוטות בקיאים באותו דין יותר מהת"ח שענין התלוי במסחר יודעין היטב בשכל לדון ולפשר וגם יכול עכ"פ לשאול לת"ח איך הדין נוטה וע"כ דברי הר"ן תמוהים לפענ"ד: