שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ז (ב׳)

מכתבו הגיעני היום מגלה עפה. והנה אם ארצה לבאר כל הדברים יאריך הענין ואני איני כעת בקו הבריאה ומהגם שכבר הארכתי בענינים אלו ע"כ אמרתי לכתוב בקיצור. והנה ע"ד שאלתו בגט ע"י שליח שנמסר לידו ע"פ ב"ד וחוץ מזה בפני עדי מסירה אח"כ נתוודע שהעדי מסירה אלו קרובים היו זה לזה ראשון בשני בחד בעל. וע"ז האריך מעל' בפלפול גדול ואני לא באתי לידי מדה זו דהרי עכ"פ זה ודאי עדי חתימה הי' וא"כ אף שלא הי' עידי מסירה כלל ג"כ אינו רק גט פסול ולא תצא כשיטת הרמב"ם בשם הגאונים כמבואר בסי' קל"ג בב"ש ס"ק ג' ואף שבהתוס' והרא"ש והמרדכי מבואר דהגט בטל בלא עידי מסירה לענ"ד בכאן שהי' עידי מסירה רק שנמצא קרובים בכה"ג אפשר שגם הם מודים שאינו בטל רק פסול. והנה ראיתי לכ"מ שרוצה לצרף הדיינים שנמסר בפני ג' וא"כ אף שעידי מסירה פסולים עכ"פ מדרבנן עד נעשה דיין א"כ בדיעבד כשר בשביל הדיינים שהי' ג' אלא שהאריך דעכ"פ נפסלו בשביל דנמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותו בטילה. והנה ראיתי בדבריו שהביא דברי הב"ש בסי' מ"ב ומ"ש בשם ב"ה וכפי שהבין האבני מלואים דבריהם הוא משום דבעינן ראי' והגדה. ובאמת יש פוסקים דבראי' לבד נתבטל עדותן ע"כ אין לסמוך בזה וכמו שהרגיש כ"מ בעצמו: