שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ה (ב׳)

אשר שאל בהא דאמרו בקידושין דף מ"ה בנתקדשה לדעת אביה והלכה ונשאת שלא לדעת אביה דר"א אמר אינה אוכלת שמא יבא אביה וימחה ונמצאת זרה אוכלת תרומה למפרע והקשה הוא כיון דעדיין ארוסה היא ואוכלת בתרומה מן התור' רק מדרבנן היא דגזרו כמ"ש התוס' ד"ה ונמצאת וא"כ היאך ניחוש לה והא היא קטנה ול"מ לדעת הרשב"א דאיסור דרבנן ספינן לה בידים א"כ מאי ניחוש לה ואף אם נימא דאסור לספות לה בידים עכ"פ דאינו רק ספק שמא ימחה וא"כ אינו ספי בידים. והנה יפה העיר ובהשקפה ראשונה אמרתי לו פה אל פה דכיון דבארוסה הגזיר' שמא תאכיל ותשקה לאביה ולאחיה וכאן ג"כ גזרו בשביל זה וכמ"ש התוס' דלא פלוג וכאן דגזרו בשביל זה וא"כ החשש שמא תאכיל לגדולי' וזה מצווין הב"ד להפריש לגדול א"כ שפיר חיישינן שמא ימחה ותהיה ארוסה ותאכיל ותשקה לאחיה הגדולי' ויהיה איסור תורה. ובזה ניחא מה דיש להקשות הא דקשה טובא דבלאו הכי הא הוה ספיקא דרבנן ואמאי ניחוש לה ולפמ"ש אתי שפיר דאיכא ספיקא דאורייתא ע"י גזירת חז"ל. אמנם עדיין יקשה לטעם דסמפון מאי איכא למימר ולא שייך זאת ולכאורה רציתי לומר דאם נימא דע"ד קידושין הראשוני' בועל א"כ יש לחוש שמא תגדל והוא ימחה אח"כ ואז תהיה זרה למפרע: