שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ד (ב׳)

והנה בשנת תרי"ז ביום ב' ויצא ד' כסלו הגיעני תשובה מהרב המופלג מו"ה חיים שמואל ראפפארט מ"ק ליסקא על מ"ש הפרמ"ג סי' מ"ו ס"ק ז' וז"ל אמנם בימות הקיץ שמזונות הבר אווזות מתולעי' שבמים ראיתי כמה תולעים ראשיה' תחובים תוך הדקים וכו' דכאן רגיל הוא וגם אותן תולעי' שבחוץ בועא או יבלת כעין ווארטצלין מוכח בבירור שתולע מעל"ע וטריפה וכו' גם מה שנוהגין להשליך הדקין בלי בדיקה לא נכון הוא כי מיעוט המצוי בימות הקיץ וכו' עכ"ל הפרמ"ג. וע"ז כתב השואל הנ"ל דגם בימות החורף הוא מיעוט המצוי וע"כ יתעורר דאיך אפשר שיהיו תולעי' ויהיו טריפות והא אנו רואין כי חיות הנה יותר משנים עשר חדש ומטילות ביצים וע"כ שפט הוא שאינם תולעי' כלל כי לא ראה שיהי' שום חיות בהתולעים אלו ואין בהם צורות תולעי' כי ראשיה' התחובין בדקין מראיהן כמראה הדקין ושוליהם אשר לצד ההר שמראיה' מראיהם ירוק געל ומפוצלים בשוליהם ומעולם לא ראה תולעי' כאלו וע"כ דאין זה תולעים כלל רק היא איזה גידול בשר אשר יצמחו ויגדלו מן היבלת. והנה מה שרצה להכחיש המוחש שאינם תולעי' כלל הנה נאמן עלינו הפרי מגדים שהי' זקן ורגיל באיסור והיתר בעירות גדולות ואטו שייך צורה בתולעי' וכן הסכימו כל האחרוני' והם בעלי הוראות מפורסמי' וכן הסכים הגאון המוסמך בהוראה שו"ת תשובה מאהבה ח"ג הלכות טריפות יעו"ש. ומ"ש שראינו שחיות וקיימות הן לפענ"ד לפמ"ש רש"י בחולין מ"ג דלכך קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאינו קרום דהוה סתימה דסלקא אח"כ ואינה מתקיימת ועיין ט"ז סי' ל"ו ס"ק ד' ובש"ך שם ס"ק וא"ו הנה שוב אין לדעת היב"ח איך לחשוב וכעין שכתב הפר"ח סי' נ"ז דבכ"ד שהטעם שסופו לנקוב אין לחשוב יב"ח דאין לדעת מתי התחיל הקלקול והוא הדין בזה דמי יודע מתי סלקא הסתימה. ומה שהאריך מעלתו שווארטצלין אינו ריעותא כלל והביא דברי התב"ש בסי' ל"ח ס"ק ח"י שכתב דווארטצלין כשרה ומשמע אף בלי בדיקה והביא דברי ספר בית אפרים שכתב דעכ"פ בדיקה בעי כמ"ש בסי' ל"ט סעיף מ"ו. הנה דבריו טובים ונכוחים. ומ"ש מעלתו בזה הוא דחוק וכן הסכים בשו"ת תשובה מאהבה הנ"ל דווארצלין היא ריעותא וכ"כ הפרמ"ג ומ"ש די"ל דוקא בריאה מחמירין דלא שייך בהם ווארטצלין אבל בבר אווזות דהוה רבותייהו בהכי יש להקל. הנה זכורני שבהר הכרמל חלק יו"ד סי' ח' רצה להקל כן אבל בשו"ת תפארת צבי חלק יו"ד סי' וא"ו אות א' דחה סברא זו ע"ש וכעת אינו לפני כ"א מה שהובא באחרוני' בפתחי תשובה סי' מ"ו. ומ"ש להשליך הדקין כבר הארכתי בזה לעיל דכל שיש ריעותא לפנינו אין להעלים עין ומ"ש שהתורה חסה על ממונן של ישראל הנה תשובתו בצדו כדאמרו בחולין דף מ"ט איסורא דאורייתא ואת אמרת התורה חסה וכיון דכל דיש תולע ויבלת יש לחוש לנקיבת הדקין א"כ הוה טריפה גמורה ואיסור תורה אין לחוס על ממון של ישראל. ובאמת לפע"ד יש סמך מזה למ"ש הש"ך בסי' קי"ט דחז"ל לא גזרו להפסיד ממון ויש סמך מזה דאמרו איסור תורה ואת אמרת התורה חסה ומשמע הא באיסור דרבנן יש לחוס על ממון של ישראל ודו"ק: